יום שבת, 13 במרץ 2010

הגרסה היותר בועטת:

הגרסה היותר בועטת:

פעם ראשונה נפגשנו במפגש קבוצתי של הומואים דתיים ואני חשבתי שהוא ממש חמוד, אבל הוא לא השאיר לי דרך ליצור איתו קשר, חיפשתי אחריו בפייסבוק, אבל לך תמצא מישהו כשכל מה שיש לך זה שם פרטי, ועיר. וזה לא שיכלתי להתחיל לשאול אנשים, לא ידעתי אם הוא בארון או לא. למזלי, לאחר כמה חודשים, הוא מצא אותי. 

נועם גם דתי וזה מצוין כי תמיד רציתי בןזוג דתי. אני רוצה משהו שמגיע מעולם הערכים שלי, שנוכל ללמוד תורה ביחד, ונלך לתפילה ביחד, למרות שאני החלטתי שאני לא יכול להתרכז כשהוא יושב לידי, ולכן אנחנו יושבים במרחק מה. והוא לוקח את זה כאתגר. כשאיתן שאל אותנו לגבי שולחן השבת שלנו, דנו מי ידליק נרות ומי יעשה קידוש. לי היה ברור שאני אעשה את שניהם, מצד שני נועם עדין חושב שיש לו אמירה בעניין.

שנינו אוהבים דברים דומים, ומתעניינים בתחומי עניין קרובים ולא חסר לנו על מה לדבר. והוא יודע הכל, הייתי רושם המון אבל הוא עלול לנסות להשלים פערים. הוא יותר שכלתן ואני יותר רגשי. יש לי קטע איתו שאני אוהב לעצור לרגע ולשאול את עצמי מה אני מרגיש עכשיו. אני חושב שזה חשוב מאוד. ההבדלים ברורים, ועדין אני חושב שיש בינינו איזון ואין אחד שהוא יותר נשי ואחד שהוא יותר גברי.


אני מתגעגע אליו, הוא גר במרחק של שעתיים נסיעה ושותפים שלו בדירה לא יודעים עליו, אז זה לא כל כך הגיוני לנסוע אליו, לכן אנחנו נפגשים בעיקר כשהוא מגיע לירושלים להורים, שגם הם עדין לא יודעים. אבל אנחנו מדברים הרבה, ואנחנו לומדים להכיר אחד את השני כי אצלנו אין כללים ברורים מה התפקיד של כל אחד ומי אחראי על מה. 

בחזרה לקודם

הגרסה היותר חלקה:

הגרסה היותר חלקה:
פעם ראשונה נפגשנו במפגש קבוצתי אני פניתי אליו, אך הוא היה צריך ללכת, והוא לא השאיר לי פרטים איך למצוא אותו. לאחר כמה חודשים הוא פנה אלי בפייסבוק. והתחלנו לצאת.

נועם גם דתי, אומנם כל אחד מאתנו מוצא את דרכו שלו בעבודת ה', אבל לשנינו ברור שיש להכל מסגרת דתית. כשאיתן שאל אותנו לגבי שולחן השבת שלנו, היה דיון לגבי דבר תורה, אם הם יהיו קצרים או לא קיימים.

שנינו אוהבים דברים דומים, מתעניינים בתחומי עניין קרובים ולא חסר לנו על מה לדבר. וואוו, הוא יודע המון. הייתי רושם הכל, אבל זה עלול לגרום לו לנסות להוכיח את זה. פעם, כשהייתי עובר עם חבר ברחובות ירושלים, והייתי רוצה לנסות להרשים אותו הייתי עוצר ליד חנות אומנות, מצביע על יצירה זו או אחרת שזיהיתי ואומר משהו בסגנון "וואו היצירות של אבל פן הם משהו מיוחד." נועם מיד הצביע על כל שאר היצירות בחנות ונקב בשמות האומנים שלהם והסביר על סגנון משיכות המכחול. מאז הפסקתי לעבור ליד חנויות אומנות עם חברים.

קצת קשה לנו כיוון שהוא גר במרחק שעתיים נסיעה, כך שיוצא לנו להיפגש בעיקר בסופי שבוע. ואני מתגעגע אליו, אבל אנחנו מדברים כל יום והצ'אט של פייסבוק עובד שעות נוספות. אני תמיד שואל את עצמי מה להגיד, ומה לא להגיד, כי יש דברים שקשה לדבר עליהם, לא פנים אל פנים. הרבה יותר נוח לדבר על ההווה והעתיד הקרוב.

בחזרה לקודם בבקשה