"לעולם אל תערבב קבוצות שונות של חברים. זה יהיה מלחיץ מדי. אתה גם מרגיש שאתה צריך להכין אותם למפגש. אתה אומר להם האנשים האלה שם… אהה, הם לא יודעים שאני שותה. ו… אל תופתעו מהמבטא הבריטי שלי".
(ג'ים גפיגן )
השבוע
זה קרה לי פעמים. זה מוזר איך שמשהו לא קורה הרבה זמן ואז כשזה קורה זה קורה הרבה
בבת אחת. אצלנו בקהילה, כאשר אתה פוגש מישהו, הצורך להיות דיסקרטי מאוד גדול.
הייתי בפגישה עם אנשים סטרייטים, כדי להכיר להם את העולם שלנו. בתחילת המפגש אמרתי
להם שחשוב שמה שאומרים כאן בחדר יישאר כאן בחדר. בשבילם זה כבר היה שינוי בתפיסה.
שלא הכול אנחנו יכולים להגיד ולדבר עליו.
אני
זוכר שכשהייתה שבת להומואים דתיים היו בשאלון המצורף השאלות האלה:
מה
שמך?; באיזה שם אתה רוצה שיציגו אותך? – והיו גם היו כאלה שאכן ניצלו את האופציה
הזו.
שיחה
נורמטיבית בין שני הומוסקסואלים יכולה להיות: "שלום, מהיכן
אתה?"
"מהמרכז, ואתה?"
"מאזור תל אביב"
"ובמה אתה עוסק?"
"פרסום, ואתה?"
"תקשורת".
שתיקה
מביכה.
"אז מה אתה חושב הסיכויים שלנו לזכות בגביע היורו?"
רוב
הסיכויים שאת המשפט האחרון לא תשמעו. אני לא יודע כמה הומואים באמת מתעניינים
בנושא. אבל בהחלט אפשר לשמוע את הניסוחים המעורפלים שמטרתם להגן על עצמנו מחשיפה.
העניין
הוא שגלוי וידוע לשני הצדדים שעליהם לקבל את המידע שניתן להם כמות שהוא. לפעמים
אסור לשאול יותר, ולפעמים המידע בכלל לא נכון. ואם תעז ותשאל, עליך להיות מוכן
לקבל תשובה כגון, "לא משנה", או "אני מעדיף שלא להגיד". ואסור
שההחלטה לא לשתף תפגע בזרימת השיחה כהוא זה. צריכים להעמיד פנים שהכול בסדר
ושאנחנו סומכים זה על זה.
בגלל
זה, כאדם שרגיל למשחק המחבואים המסורתי, כאשר נפגשתי עם אנשים חדשים השבוע, הייתי
צריך לעבור שינוי מחשבתי מהיר במהלך השיחה. הראשון היה בשמחה משפחתית של בן דוד. בואו נקרא לו
שמחה. בואו נגיד שזו הייתה הברית של הבן של שמחה מאזור המרכז. ניגש אליי חבר של
שמחה ואמר לי: "אני מכיר אותך מאיפה שהוא". בחנתי את פניו, לראות אם אני מזהה אותו. לאחר מכן בחנתי את
ידיו – לראות אם אני מזהה טבעת. לאחר שלא זיהיתי את פניו וכן זיהיתי טבעת, אמרתי
לו: "אולי נפגשנו באירועים אחרים של שמחה".
"לא, לא, בטוח שאנחנו מכירים", ענה, ואוטומטית נכנסתי
לעמדת מגננה שלא לחשוף פרטים אישיים.
אבל
אז נזכרתי: רגע, הוא באמת סתם רוצה לדעת מאיפה הוא מכיר אותי. ובאמת שיחקנו באיפה
היית ומתי, וגילנו שאחותו הייתה מדריכה שלי בקייטנה.
הברית
החלה ואנו סיימנו (אם אתה קורא את זה, תתקשר אליי).
הפעם
השנייה הייתה כאשר הגעתי לבית הכנסת ורציתי לשאול שאלה פשוטה: מתי מניין שחרית
בימות הקיץ. רצה המזל ושאלתי את מי שהתברר כגבאי של בית הכנסת.
"מתי שחרית כאן בקיץ"?" שאלתי וציפיתי לתשובה
מספרית. אך כיהודי טוב הוא החזיר שאלה: "אתה כאן מהשכונה? לא ראיתי אותך כאן
קודם".
"כן, אני מהאזור", עניתי לו תשובה ארוניסטית מצויה.
"באיזה רחוב אתה גר?"
האיש
בהחלט יוכל לעבוד בשב"כ. הוא לא נח עד שהוא הוציא ממני באיזה רחוב אני גר,
במה אני עוסק ואם אני מחפש שידוך. מה שעזר לי לעבור את החקירה בשלום היה אותו
שינוי גישה: הוא סתם מתעניין, זה נורמלי. מותר לתת פרטים, לא יקרה שום דבר.
חשבתי
לעצמי, זה מוזר שדווקא מאנשים כמוני, שיקבלו אותי כמו שאני, דווקא מהם אני מרגיש
שאני צריך להסתיר דברים. אך עם אנשים זרים, שאולי תהיה להם בעיה עם הנטייה המינית
שלי, דווקא עמם אני אמור לדבר בחופשיות.
אימא
שלי תמיד לימדה אותי להפך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה :)
ויום מצויין