להתחתן

ההתנתקות הייתה נקודת מפנה מאוד חשובה בחיי הדתיים-הציונים היושבים בארץ הקודש. עד אז חשבו אותם צדיקים כי ם הם רק יהיו נחמדים לכולם וישתלבו, כולם יהיו נחמדים אליהם בחזרה.

אך דא עקא בגלל הנחמדות הזו הרגיש מי שהרגיש שניתן לרמוס אותם. לאחר ההתנתקות החלה התעוררות ולפיה מעתה אנחנו לא משתלבים אלא אנחנו מנהיגים.

המון ביקורות יש לי על תהליך ההתנתקות עצמו. ואפילו תאורית קונספירציה אחת. ולא אני לא מדבר על העונשים הנופלים משמים על כל האנשים שתמכו בה. אני לא עושה את החישובים של ה'. מסתבר שזה תפקידם של "המטה להצלת העם והמדינה".

בין המחדלים בהינתקות נמצאת העובדה שעד היום יש אנשים שלא טופלו, ועדיין הממשלה לא דאגה להם. אך זו לא אשמת הממשלה בלבד. אלא, וכאן אני נזהר בלשוני, גם אשמתם של רבנים ומנהיגי הציבור, אשר במקום לפקוח את עיני המתיישבים ולהכין אותם לאפשרות שאכן יעקרו ממקומם וכדאי שיכינו עוד אפשרויות, או שלפחות יארזו חפציהם, הבטיחו להם הבטחות שווא.

בכלל, יש הרבה אמרות רווחות שבעצם פוגעות במקום לעזור. אחת מהן היא חוסר חשיבות המין בחיי נישואים. מגיל צעיר אנחנו לומדים שיחסי מין אינם דבר חשוב.

כאשר לומדים על דייטים ונישואים (אם לומדים על דייטים ונישואים) פונים רק לשכבות הבוגרות ביותר. כשהייתי בישיבה הביאו פסיכולוג מיוחד שידבר על דייטים עם התלמידים בשיעור ה'. מה לעשות שהייתי בשיעור א'. אז נכנסתי בכל זאת כי רציתי לשמוע מה יש לו להגיד. הרי גם אני אצא לדייטים. אז נכון שזקני הישיבה הרימו גבות כשראו אותי נכנס. אבל אני מניח שהם היו יותר מופתעים אם הם היו יודעים שלא רק שאני רק בשיעור א' אלא שאני גם גיי.

הפסיכולוג דיבר על התהליך ומציאת קשר, ונוסף על כך סיפר כמה שלא חשוב איך שהבחורה נראית, אלא יותר חשוב המידות שלה. הנהנתי בהסכמה ביחד עם כל השאר. הרי זה הגיוני, היופי נעלם בעתיד, ומה שנשאר הוא הקשר. וגם הבית צריך להיות בית תורני, אז מה זה משנה איך בעלת הבית נראית. וכהנה וכהנה משפטים שנשמעים מאוד הגיוניים.

וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת: בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה" (משנה, תענית, ד).

אקח את זה עוד צעד קדימה: מלמדים אותנו שמין הוא דבר נורא. ושצריך להפריד בין בנים לבנות. ושמי שהולך לסניף מעורב, במקרה הטוב זה בדיעבד, ובמקרה הרע זה יהרוס לו את החיים. כי הוא עלול ליצור קשר עם בנות ומי יודע איך זה ייגמר. אצלנו בבית הספר היסודי אחד העונשים הנוראים היה שישימו אותך בכיתת הבנות (מעניין מה הפסיכולוג שלי היה אומר על זה – אולי נפתרה התעלומה).

אני כותב את הדברים בעקבות תגובית שראיתי כאן באתר, על הרצון להתחתן. משהו כתב שהוא רוצה להתחתן כי הוא לא רוצה להיות שונה. אני לא מביע עמדה כרגע של הנישואים עצמם, אבל מבין הסיבות להתחתן אני אשים את הסיבה הזו כאחת האחרונות.

יחסי מין בין גבר לאישה הם חלק מהדבק המחזיק את הנשואים. המשיכה המינית לא פחות חשובה מהמשיכה הנפשית או האינטלקטואלית. זה לא רק מכשיר לעשות ילדים. זו סוג של תקשורת. לא סתם בכתובה האיש מחויב לאשתו לספק את עונתה. חז"ל הבינו את הצורך של הקשר המיני כגורם מייצב בנישואים וכגורם לאושר.

כהומוסקסואלים אסור לנו לזלזל בזה, ולחשוב שהכול יהיה בסדר. דברים כאלה לא מסתדרים מעצמם.