יום שני, 5 בנובמבר 2012

הסתרה

בהמשך למה שכתבתי בפוסט הקודם הרגשתי שאני צריך עוד להסביר על ההסתרה.
לאחר שסיפרתי למשפחה שלי, לקח לי זמן להשתחרר מההרגלים הישנים. למשל כשהיה בעיתון תמונה של בחור שנראה טוב, לא הייתי מתעכב על התמונה כדי שלא יחשבו שאני גיי. אפילו כשאימא שלי ציינה שיש כתבה בעיתון על הומוסקסואלים דתיים. נמנעתי מלקרוא אותה בעיתון. לאחר מכן כמובן הצטערתי כי זרקו את העיתון ואני לא הספקתי לקרוא אותו. עד היום אני בנסיעות מבצע את אוות מבט שני כדי להסתיר שהסתכלתי על גבר.
אבל מה שהחלטתי הוא שאני כן אדבר עם ההורים שלי על הנושא. לא רציתי שזה יהיה טאבו. מצד שני אני לא מעוניין שזה יהיה הנושא היחיד שאני מדבר עליו. אבל אז אני אומר משהו כמו "הייתי במוזיאון שבוע, היה מאוד מעניין. זה מאוד מעניין הסיפורים של האומנים שם" ואז אחותי תגיד משהו כמו "תלוי מי האומן" ואז אני אגיד "אז אם כבר העלית את הנושא, הייתה מסיבת גייז באומן"
לא, לא כך אני מנהל שיחה, אבל חשוב לי שיהיה דו שיח חופשי בנושא. ואפילו שיהיה אפשר לצחוק על זה כמו כל נושא אחר. זה נובע בעיקר משנים של צורך להסתיר את הנטייה, שסוף סוף יש לי עם מי לחלוק אותה.

כל כך היה גדולה ההסתרה, שאני זוכר איך שכבר בתחילת התיכון הייתי מתאמן לא לעשות תנועות ידיים מסוימות, שנחשבות נשיות. אני ממש זוכר את עצמי על האוטובוס בחזרה מבית ספר, כאשר הייתי מדבר והידיים היו זזות כך, הייתי מחזיק את הכיסא שלפני או מתיישב על הידיים.

בעולם אחר

כבר שנים שאוסף מפיות ופקקיםמתמחה בבישולאני עושה קיש מדהים                                                                    
מטיטניק יצאתי נסער ונרגשכי שנאתי כל מה שליאו לבשהאם זה עושה זה עושה אותי גיי?)גורי אלפי(


כשהייתי בתיכון הייתי מרותק מנושא החייזרים.

לא שהאמנתי שיש חייזרים, אבל התעניינתי מאוד, עד היום יש לי את הקלסר שלי שבו יש כתבות על הופעות של חייזרים בארץ כולל גיליון של "שיחת השבוע" על הנושא. ולפני שאתם מרימים גבה, אתם צריכים לזכור שסדרת הטלוויזיה המצליחה ביותר באותו זמן הייתה תיקים באפלה.

ספר שבאמת מאוד בלבל אותי בתיכון לגבי אלוהים היה הספר "מרכבות האלים" שהסביר את תופעת החייזרים כעובדה, הביא ממצאים ארכיאולוגיים לקיומם, והסביר את סיפורי התנ"ך בעזרת חייזרים. לאחר זמן הצלחתי לפתור את הבלבול. ולאחר זמן הסתבר שהכותב היה סתם שרלטן.

אחד הקטעים הזכורים לי מהספר היה תיאור דמיוני של ביקורם בכדור הארץ, ובו הם מסבירים שרוב החיים על פני הכדור נעים על הקרקע על ארבע נקודות מגע, בתוכן יושבים מעין חיידקים שמצליחים להשתחרר מדי פעם בפעם. היצורים נוסעים בצורה מסודרת על מסלולים שחורים ונענים לכללים מאוד ברורים של אורות. המטרה של הקטע הייתה להראות שהחייזרים התבלבלו בהגיעם לכוכב לא מוכר. אני לא זוכר אם היו לזה עוד עומקים.

כשהולכים לעולם לא מוכר צריך להיזהר. בעיקר מפני שאתה לא רוצה שיזהו אותך כחייזר.

כך גם הומוסקסואל שחי בשני עולמות ואשר לא רוצה לחשוף את זהותו הנסתרת – עליו להיזהר.

הייתי עם חברים הומוסקסואלים דתיים במפגש עם סטרייטים חילונים. כדי לשבור את הקרח אמרתי "טוב אז בבקשה, כל אחד מכם יגיד מתי הוא גילה שהוא סטרייט ואיך זה השפיע על היחסים שלו עם הדת". היה מאוד מעניין הם שאלו המון שאלות טובות. אחת השאלות הייתה איך מסתירים את עצמך. אז חשבתי על כמה דוגמאות שכדאי להיות מודעים אליהן.

אז מה אסור להגיד לסטרייט או לעשות כדי שהוא לא יחשוב שאתה הומו:

1.     נראה לי ברור שאסור לך להגיד לו "אני הומו". זה עלול לגרום לו לחשוד. אני פעם אמרתי את זה למישהו בחטיבת הביניים שצחק עליי שאני הומו , עוד לפני שבכלל הבנתי מה זה מיניות. אז חשבתי שהוא יפסיק אם אומר לו שהוא צודק. האמת שזה עזר. אבל אז גם אני התחלתי לחשוב אז אולי אני באמת הומו?

2.     לא כדאי להגיד משהו בסגנון של "אני הולך לפגוש ידידים". בעולם שבחוץ אין כזה דבר ידיד הוא חבר שלך. רק אצלנו צריך לעשות הפרדה בין ידיד, חבר, שותף, בן-זוג ועוד כמה הגדרות שדילגתי עליהן בדרך.

3.     "מהמם" – התרגום לעברית של fabulous.

4.    אם אתה נפגש עם סטרייט או אשתו, אל תביע התפעלות מתכשיט או נעלים.רוב הגברים לא מסוגלים אפילו לשים לב שהדברים הללו קיימים, קל וחומר שלבזבז זמן שיחה על זה. ואכן בלי משים נתתי מחמאה לאשתו של חבר שלי על סיכה שהייתה לה. לאחר שנים הסתבר לי שהיא חדשה בי באותו הזמן. וגם כששוחחתי עם משהי בעבודה על התכשיטים שלה, חבר שלי מהמשרד לי יצא לבדוק מי הם המשתתפים בשיחה.

5.     מבטים. פעם הלכתי ברחוב והייתה שורה של תחנות אוטובוס. בתחנה הראשונה עמד מישהו שתפס את תשומת הלב שלי, תפס מאוד. וגם שעברתי אותו המשכתי להסתכל. כאשר הגעתי לתחנה הבאה עמדה שם בחורה שחייכה חיוך שאומר "אני הבנתי". אז את זה לא כדאי לעשות.

כשהייתי נוסע עם המשפחה שלי והייתי רואה מישהו שתופס את תשומת הלב שלי, הייתי מסובב את הראש, אבל לאחר מכן הייתי מסובב את הראש כמה פעמים כדי שלא יבינו שזו הייתה הסיבה. היום אני יכול להגיד לכם שהם לא שמו לב בכלל. ובכל מקרה, קְנו משקפי שמש טובים הן יסתירו לאן אתם מסתכלים.


לאחר שסיפרתי למשפחה שלי, לקח לי זמן להשתחרר מההרגלים הישנים. למשל כשהיה בעיתון תמונה של בחור שנראה טוב, לא הייתי מתעכב על התמונה כדי שלא יחשבו שאני הומו. אפילו כשאימא שלי ציינה שיש כתבה בעיתון על הומוסקסואלים דתיים. נמנעתי מלקרוא אותה בעיתון. לאחר מכן כמובן הצטערתי כי זרקו את העיתון ואני לא הספקתי לקרוא אותו.

עד היום אני בנסיעות מבצע את אותו מבט שני כדי להסתיר שהסתכלתי על גבר.

אבל מה שהחלטתי הוא שאני כן אדבר עם ההורים שלי על הנושא. לא רציתי שזה יהיה טאבו. מצד שני אני לא מעוניין שזה יהיה הנושא היחיד שאני מדבר עליו. אבל אז אני אומר משהו כמו "הייתי במוזיאון שבוע, היה מאוד מעניין. זה מאוד מעניין הסיפורים של האומנים שם", ואז אחותי תגיד משהו כמו "תלוי מי האומן" ואז אני אגיד "אז אם כבר העלית את הנושא, הייתה מסיבת גייז באומן".

לא, לא כך אני מנהל שיחה, אבל חשוב לי שיהיה דו-שיח חופשי בנושא. ואפילו שיהיה אפשר לצחוק על זה כמו כל נושא אחר. זה נובע בעיקר משנים של צורך להסתיר את הנטייה, שסוף סוף יש לי עם מי לחלוק אותה.

כל כך היה גדולה ההסתרה, שאני זוכר איך שכבר בתחילת התיכון הייתי מתאמן שלא לעשות תנועות ידיים מסוימות, שנחשבות נשיות. אני ממש זוכר את עצמי על האוטובוס בחזרה מבית ספר, כאשר הייתי מדבר והידיים היו זזות כך, הייתי מחזיק את הכיסא שלפני או מתיישב על הידיים.


היום אני מרגיש חופשי יותר, ואני פחות מרגיש את הצורך להסתיר את עצמי. ההרגשה דווקא טובה.