בהמשך למה שכתבתי בפוסט הקודם הרגשתי שאני צריך עוד להסביר על ההסתרה.
לאחר שסיפרתי למשפחה שלי, לקח לי זמן להשתחרר מההרגלים הישנים. למשל
כשהיה בעיתון תמונה של בחור שנראה טוב, לא הייתי מתעכב על התמונה כדי שלא יחשבו
שאני גיי. אפילו כשאימא שלי ציינה שיש כתבה בעיתון על הומוסקסואלים דתיים. נמנעתי
מלקרוא אותה בעיתון. לאחר מכן כמובן הצטערתי כי זרקו את העיתון ואני לא הספקתי
לקרוא אותו. עד היום אני בנסיעות מבצע את אוות מבט שני כדי להסתיר שהסתכלתי על
גבר.
אבל מה שהחלטתי הוא שאני כן אדבר עם ההורים שלי על הנושא. לא רציתי
שזה יהיה טאבו. מצד שני אני לא מעוניין שזה יהיה הנושא היחיד שאני מדבר עליו. אבל
אז אני אומר משהו כמו "הייתי במוזיאון שבוע, היה מאוד מעניין. זה מאוד מעניין
הסיפורים של האומנים שם" ואז אחותי תגיד משהו כמו "תלוי מי האומן"
ואז אני אגיד "אז אם כבר העלית את הנושא, הייתה מסיבת גייז באומן"
לא, לא כך אני מנהל שיחה, אבל חשוב לי שיהיה דו שיח חופשי בנושא.
ואפילו שיהיה אפשר לצחוק על זה כמו כל נושא אחר. זה נובע בעיקר משנים של צורך
להסתיר את הנטייה, שסוף סוף יש לי עם מי לחלוק אותה.
כל כך היה גדולה ההסתרה, שאני זוכר איך שכבר בתחילת התיכון הייתי
מתאמן לא לעשות תנועות ידיים מסוימות, שנחשבות נשיות. אני ממש זוכר את עצמי על
האוטובוס בחזרה מבית ספר, כאשר הייתי מדבר והידיים היו זזות כך, הייתי מחזיק את
הכיסא שלפני או מתיישב על הידיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה :)
ויום מצויין