יום שני, 26 באוגוסט 2013

הדג המנקה

לאיש לא ממש אכפת מדגים, תחשבו על הביטוי: טונה ללא דולפינים (ביטוי באנגלית – עורך האתר). אף דולפינים לא נפגעו בטבח שנעשה בטונה. הטונה מתה אבל הדולפינים בסדר. תחשבו על זה: כלב קוברים, חתול קוברים, אוגר קוברים, דגים מורידים באסלה.
(מוחמד בהרוחה(

מי שמכיר אותי שנים מספר, יודע שאני ויונתן גרים ביחד כבר שנים. לפעמים באותו חדר ולפעמים בחדרים נפרדים. הוא לא יוצא הרבה מהבית. כשעברנו דירה היינו צריכים שני אנשים כדי לסחוב אותו. מיותר לציין שכל מלאכת מציאת הדירה והמעבר הוטלה עליי. יש שיגידו שזה אינו קשר בריא. אבל אני מרגיש קשור אליו. למרות שאפילו שלום אנחנו לא אומרים זה לזה.

הקורא חד העין בטח כבר שואל את עצמו: אני זוכר את איתן וגם את שמחה. וגם נועם זכור לי. איך יונתן נכנס לתמונה? יונתן הוא הדג שלי. וכן, אין מה לדאוג הוא נתן לי רשות לפרסם את שמו האמתי.

החלטתי לכתוב על יונתן כיוון ששנינו נפרדנו מחבר ותיק. הדג המנקה. לא היה לו שֵם. כמיטב המנקים שאנו מעדיפים להתעלם מהם במקום לתת להם הכרה.

כששאלו אותי כמה דגים יש לי אמרתי: "שניים, דג מנקה ודג מלכלך".

דגים מתים הם מנת חלקו של כל מגדל דגים נלהב. ואפילו לא נלהב, כמוני. לפעמים זה מזקנה. לפעמים בגלל טיול ארוך לצפון. ולפעמים זה מפני שמישהו הרכיב את הפילטר הפוך כי הוא לא טרח לקרוא את ההוראות, ואין לי את מי להאשים כי זה היה אני.

בעצם היחס שלי לדגים הוא איך להגיד זאת במילים עדינות? מוזר. פעם כתבתי לחבר בצבא מכתב שלם המתאר בפרוטרוט את קורות הדגים שלי, לא בכלליות מאז קניתי אותם, אלא רק מה שקרה להם בשבוע האחרון.

אך הכי משעשע בנושא, היה כאשר חשבתי כמה עצוב אהיה כאשר יונתן ימות. לקחתי את זה צעד קדימה ועשיתי מזה פתיחה לפעולה של תנועת נוער. נכנסתי לחדר כולי עצוב. והחלתי למרר בבכי. ביקשתי כוס מים וקינחתי את אפי במשיכה. החניכים לא ידעו מה קורה, הם לא הכירו אותי, והיו מאוד מבולבלים מהמעמד. במשך חמש דקות משכתי אותם. עד שאמרתי להם שהדג שלי נפטר הבוקר. הוצאתי תמונות שלו מהארנק. אמרתי שאני כבר מתגעגע וזה יעודד אותי כל כך אם נעמוד דקה לזכרו. אני שמח להגיד ששישים איש עמדו לזכר הדג שלי. הייתי צריך להפסיק את המשחק כשגם אני הצטרפתי לצחוק בלתי נשלט כשביקשתי מהם גם לעשות תנועות של שחייה לזכרו.

חבל שלא צילמו את זה, או לטובת החניכים מזל שלא צילמו את זה. בכלל בחיים ישנם רגעים שאתה מעדיף שלא יצלמו אותם. נפילה, תבשיל לא מוצלח, תלבושת לא מחמיאה. וגם פליטת פה, או יותר מידי אבקת כביסה במכונה עם גרב אדומה.

במחשב יש אזהרות כשאתה מנסה לעשות דבר כזה או אחר, לסלולרי יש מתקן שגיאות כתיב. אפילו המוצרים של איקאה מגיעים עם מנגנון נגד טעויות הרכבה.

איזה יופי אילו היה לנו את זה בחיים "האם אתה בטוח שאתה רוצה לצאת לדייט הזה?", "אזהרה: אם תזיז את היד הכוס תיפול ותתנפץ" מעין תוכנת מחשב שמסדרת לך את העולם האמתי. ואם לא תוכנה אפשר עוזר אישי שיהיה איתך וידע. אם לא להזהיר לפני, אז לפחות לנקות אחרי.

ליונתן היה את זה. איתו באקווריום היה דג אציל, שכל המציאות שלו היא לנקות. לדאוג שהכול בסדר ושלכל הדגים נוח. ואין יותר מידי ירוקת. והוא ידע שאף אחד לא שאל לשמו.


אז שְחה לעבר האור. וכשתנקה בריכות תחת עורו של הלוויתן תזכור שכאן עדיין יש כאלה שצריכים שינקו אחריהם, כי הם לא יפסיקו לעשות שטויות. את זה כבר יותר מדי לבקש.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה :)
ויום מצויין