מסע בעולם השדכנות

לעוף זה לקפוץ מגבוה ולהחטיא  את הקרקע.(דאגלס אדמס(

שלב ראשון

אנחנו יושבים לארוחת צהרים, אני ואיתן. וכמו שני רווקות זקנות, בעצם כמו שני רווקים זקנים, התלוננו על מצב הדייטים. הוא סיפר על הדייט האחרון שלא הלך, אני סיפרתי על הפרידה מנועם. ואז החלטנו שזו לא אשמתנו, זו בעיה כללית של העולם ההומוסקסואלי. ואיך שלא יודעים לצאת לדייטים ואין איפה לפגוש גברים. ואין ואין ואין. ואז אמרת הלוואי שהיה משרד שידוכים להומואים. והוא אמר כן. והמשכנו להתלונן.

פתאום שאלתי תגיד אם משדכים בין שני גברים גם מקבלים שליש גן עדן? והוא אמר כנראה שמקבלים שליש גיהינום. או שליש גיי-הינום.

רעיון נולד! החלטנו להקים ביחד משרד שידוכים להומואים.

לא קרה עם זה כלום.

שלב שני

דיבור על רעיון השידוכים עם איתן אחר הוביל אותו לתת לי ספר שהוא קרא, על איך לבחור בן זוג. איתן קרא את הספר, לא רק קרא, גם סימון שורות חשובות הדגיש בטוש מדגיש תובנות. כתב סיכומים בצד. הבאסה שהספר באנגלית.

קצת חששתי מהספר. פחדתי שהוא פשוט אדפטציה מזוגיות של גבר ואישה. אבל איתן הרגיע אותי ואמר שכותב הספר הומוסקסואל בעצמו. ולכן לקחתי את הספר בשמחה.

אחרי חודשים התחלתי לקרוא את הספר. לקחתי הפסקה של חודש חודשים מלקרוא. ואז חיפשתי לראות אולי יש לו הרצאה ביו טוב. אין לו.

בקיצור אני בעמוד עשרים ושתים.

שלב שלישי

דבר הוליד דבר ואירוע רודף אירוע ואני פוגש חברים חדשים ואת איתן השלישי. בחור צעיר והמון רעיונות גדולים. אמנם הוא לא ישראלי, אבל עוד רגע הוא על מטוס בדרך. דיברנו על הרעיונות שיש לנו, שהסתבר שהם לא שונים כל כך. ושנינו התלהבנו מהרעיון להקים משרד שידוכים.

איתן פתח קבוצה בפייסבוק. עשה אותה סודית. מינה אותי אדמין. פתח אותה לקהילה. צירפנו חברים. עשינו ישיבות צוות. עשינו אותה סודית. ניסחנו נייר עמדות. פתחנו אירועים. העלנו שאלות לדיון.

ואין דיון, אין אירוע ואין כלום.

שלב רביעי

אני בהפסקה להתרעננות הלוך לעיסוי רפואי בהנחה. אבל שם אני מתוקף, לא גופנית, "אתה לא מפחד לעשות שידוכים בין גברים?" הוא שואל. "למה שאני אפחד?" שאלתי. "כי זה אסור לפי ההלכה". גילוי נאות, הבחור סטרייט ולא דתי. עניתי "כל אחד יעשה מה שהוא רוצה. אם אני יכול לעזור לאנשים לשמוח למה שאני לא אעזור? כמו שאפשר לשדך בין גבר לאישה למרות שאני לא יודע על מה הם ישמרו כך גם בין גברים. אני לא מוצא פה את הבעיה". הוא לא ענה, הוא החליט לבדוק את הגמישות של היד שלי.

שלב חמישי

טלפון. "שלום שמי נדב, הבנתי שאתם מחפשים מתנדבים לקבוצת השדכנים שלכם. האם אוכל לבוא לשמוע את ההדרכה שלכם בלי להתחייב שאכן אתנדב?"

"בשמחה, בוא נראיין אותך".

התראיינתי וזומנתי להדרכה. אנשים נהדרים וברק בעיניים. חדורי מוטיבציה. ורצון לעזור.

עברנו השתלמות ולמדנו את השיטה. היה מרתק.

"אז, נדב מתי תתחיל להתנדב?" "בינתיים לא", אמרתי.

כעבור חודש טלפון.

"שלום נדב, מתי תוכל לראיין אנשים?"

"תקשיבי, החלטתי שאני אתמקד בחברים שלי כרגע".

"מצוין, יש לנו הרבה בנות במאגר".

 "אהה… הם לא מחפשים בנות".

"אהה. לצערי בעלת הפרויקט לא הסכימה לשידוכים חד מיניים".

"מה, שאלת אותה?"

"בוודאי. כשאני אמרתי שצריך לשדך לכולם אני התכוונתי לזה, טוב שיהיה בהצלחה רבה".

בקיצור למדתי המון. בעיקר שצריך תוכנה. נתקעתי על תוכנה.

שלב שישי

איתן אמר שהוא מכיר מישהו שמכיר מישהו שיש לו תוכנת שידוכים.

לא יצא מזה כלום.

שלב שביעי

איתן אמר שהוא מכיר שדכנית שתשמח לדבר איתי ולהדריך אותי קצת. הקצת הזה היו שעתיים אינטנסיביות של דיבורים שאלת שאלות. שאלת הפתיחה הייתה – מה הופך שדכן לשדכן טוב?

כתבתי וכתבתי, דיברנו על ההבדלים בין הומואים וסטרייטים, ואיך יוצאים לדייט, ואיך בונים זוגיות. מה השיטה לחבר בין אנשים, על פי מה משדכים. עברנו מנושא לנושא, הפכנו כל אבן שעלתה על דעתנו. הבנו שצריך שהשאלון יהיה רציני, ויעסוק יותר בסגנון החשיבה של האנשים, בתכונות האופי ולא היופי. למדנו איך להתאים את השאלון למטרות שידוכים רציניות. שאדבר עם המשודכים בטלפון לפני שאני אשדך ביניהם. ושאני אשמור על קשר לאחר הדייטים הראשונים לראות איך זה התקדם.

היא בחורה דתייה עם כיסוי ראש מלא, וילד שלא יושב; אנחנו שני הומואים שמופתעים מרמת הפתיחות והנכונות.

חוץ מזה שסוף סוף הרגשתי התקדמות ויצא לי גם פוסט נחמד לפייסבוק.

שלב שמיני

איתן קורא את הפוסט בפייסבוק, ואומר לי שיש לו תוכנה לשידוכים. כתבתי שאלון, התאמנו אותו ותיקנו אותו. התאמנו את השאלון לתוכנה והתוכנה לשאלון.

ופרסמתי אותו. ואנשים ענו.