השבת ישבתי עם החברים והזכרנו את פיגמליון. זה מהמיתולוגיה שהכין פסל,
התאהב בו והתייחס אליו כאל יצור אנושי, וכמו באגדה טובה הפסל הפך לאנושי. והם חיו
באושר. למען הסר ספק, הפסל היתה אישה, העונה לשם גלתיאה, דעתי על הסיפור הייתה
שגלתיאה זה שם לא משהו, וכבר עדיף פיגמליון.
הסיפור עבר אדפטציה לתחום החינוך והתאוריה אומרת שאם נתייחס לתלמידים
בצורה מסוימת, הם יתנהגו בהתאם. זה עבד למישל פייפר בסרט סיכון מחושב, ולפיטר ולר
ברובוקופ.
ומה אם פגמליון היה הומו? רגע, רגע אני אנסח את השאלה מחדש, אם מורה
ישוחח עם תלמידים בכיתה על הומואים האם הוא נותן לזה לגיטימציה ובכך יהיו לו
תלמידים הומואים?
זו שאלה שעולה לא פעם. לי היא לא פשוטה כיוון שאין תשובה ברורה
למקורות ההומוסקסואליה, שזו לא מילה אבל זה עדין עדיף מהשם גלתיאה.
אז שאלתי בדקתי וחשבתי, לאו דווקא בסדר זה, על תשובות. והנה מה
שהעליתי בחכתי:
1.
לדבר על
הצורך לנהוג כבוד בכל אדם גם אם הוא שונה ממך וגם אתה לא מסכים איתו, זה לא אומר
שאתה נותן לגיטימציה לדברים שאתה לא מאמין בהם זה רק אומר שצריך לנהוג כבוד בכל
אדם גם אם הוא שונה ממך וגם אתה לא מסכים איתו
2.
אפילו אם
תזכיר בכיתה פעם בחודש את הנושא, ואפילו עם שיא האמפטיה זה לא אומר שהתלמידים
יהפכו להומואים, מורים מדברים כמעט אך ורק על מוסד הנשואים ההטרוסקסואלי עם שיא
ההזדהות הטרוסקסואלית ועדין יש להם תלמידים הומואים. (דרך אגב גם הסרטים, הספרים,
הפרסומות, אגדות הילדים, החברים לכיתה וההורים שלהם משדרים הטרוסקסואליות- שיחה של
פעם במחצית היא מה שתכריע את הכף?)
3.
ואם נלך
לפי פרויד (באמת פרויד?! עדין?!) הזהות המינית מתעצבת בגילאים מוקדמים, נגיד עד
גיל שש, והילד מבין את נטייתו רק יותר מאוחר. כך שלדבר על זה בתיכון לא ישנה הרבה.
(הערת אגב, טיפולי המרה מבוססים על פי התאוריה של פרויד)
4.
"יש ילדים שלא בטוחים
בזהות המינית שלם, אם הם יתנסו הם יתקבעו על להיות הומואים" אם הם מבולבלים
כנראה שיש לזה סיבה, ואם הם יתנסו עם גברים הם גם יתנסו עם נשים. ההתנסות עצמה היא
לא מה שקובעת, גם לא הדיבור על זה בכיתה.
5.
"ומה עם ביסקסואלים?"
א. כל הכבוד על ההכרה שיש ביסקסואלים. ב. הם יבחרו מה שמתאים להם. אבל הם כבר
ביסקסואלים והם יודעים וילמדו את היתרונות והחסרונות בכל דרך שיבחרו. שיחה בכיתה
על הכרה בזכויות זוגות חד מיניים לא תגרום להם להגדיר את עצמם דווקא חד מיניים, בגלל
זה הם מגדירים את עצמם ביסקסואלים.
6.
תשובה
שאני לא אוהב: החיים מספיק קשים לחד מיניים אף תלמיד לא יבחר להיות הומו. זו תשובה
שהרבה יותר נכונה לקהל הדתי. אבל אני מקווה שיום אחד זה לא יהיה קשה להיות שונה,
והתשובה הזו תתבטל, בינתיים היא נכונה.
7.
השאלה
היא בעצם מעגלית. (וכמו הרבנים אני מפריד בין להיות הומו לבין לעבור איסורים) למה
לא לדבר על זה עם הנוער? כי מפחדים שהם יהפכו להומואים. למה מפחדים שהם יהיו
הומואים? כי הגדרנו את זה כדבר רע. למה הגדרנו את זה כדבר רע? כי אני אנחנו מפחדים
שהם יהיו הומואים. צריך לשאול את עצמנו מה באמת מפריע לנו.
ומצד שני:
1. אם נדבר על זה אנחנו יכולים לעזור לנער או נערה מבולבלים ומפוחדים
להירגע, ולהבין שהם לא לבד. הם יכולים להבין שיש להם עם מי לדבר, ואין צורך שהם יינטשו את האמונות שלהם או את
החיים. וגם החברים שלהם יוכלו ללמוד להיות נחמדים לאנשים ששונים מהם, אפילו אם הם
היו פעם פסל והיום קוראים להם גלתיאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה :)
ויום מצויין