שבת קהילה

- מי צריך לומר שלום זה שעולה או זה שיורד?- כמובן שהגבר צריך להקדים שלום לאישה ולהגיד לה צפרא טובא גברת סליוונסקי...
- אבל קוראים לה מועלם(הגשש החיוור)

אנחנו פסענו בגן המלון, בגן המבוכה, החזקנו ידיים. לידינו פסעו בחור ובחורה, נינוחים מצחקקים, מדברים על הלימודים והצבא, ועל בני הזוג שיום אחד הם מקווים לשאת.  לעברינו התקדמו זוג נוסף הן שכחו משהו בחדר, שאחת מהן צריכה לתפילה.

עולם הפוך ראיתי וקראו לזה שבת קהילה דתית גאה. יש כמה וכמה סרטים שמנסים לתאר עולם כזה (קישור לאחד מהם), שבו הנורמטיביים הם ההומוסקסואלים והמיוחדים הם הסטרייטים. המטרה של סרטים אלו היא כרגיל לחנך את הסטרייטים להתייחס יפה אל השונה.

מבחינתי לשבת הזו הייתה הייתה מטרה הפוכה מבחינתי, לחנך את עצמי. להראות לי לעצמי שאפשר גם אחרת. לא שאצל כולם זה עבר חלק, כשהתפללתי במניין של המלון ישבו מאחורי שני בחורים צעירים שהתלוננו על המניין השני. עד שהתלבטתי אם להגיב או לא הם העבירו נושא. שאלתי לאחר מכן איזה מניין נוסף יש במלון והבחור אמר שהוא לא יודע, זה באולם השני. התחמק.

העובדה שהיו שם גברים ונשים. זוגות ורווקים, בוגרים וצעירים, הייתה חשובה ביותר. אני חושב שזה יצר את השוני הגדול בתפיסת השבת והקהילה בצורת המחשבה אצלי. כי עד עכשיו הייתי בשבתות רק של הומואים. זה היה נחמד. אך כקהילה יש בזה משהו שחסר.

והיו שהביאו את הילדים שלהם, והיו כאלה שלא. לאחר סעודה שלישית היה פאנל שבו דיברו על סגנונות הורות. היו שניים שדיברו על הורות משותפת, אחד שעשה הליך פונדקאות, ואחת שיש לה בת מלידה טבעית עם בעלה לשעבר. אף אחד לא הביא פתרון מושלם. אותי הכי עניין, דווקא, הערת אגב של מנחה הפאנל. הוא זרק משפט על כך שהוא כרגע בזוגיות, ולשותף שלו יש כבר ילד, והוא הסביר איך זה להיות ההורה הנוסף.

זה משהו שמאוד מעניין אותי, איך זה להיות ההורה שהגנים שלו לא נמצאים בילד.

ולאחר כל הדיון הזה, נועם עדין מעדיף חתול.

למרות שכשהוא שיחק עם הכלבים שמישהו הביא לשבת, הוא נוטה כרגע גם להוסיף כלב לרשימה. איך הם יסתדרו עם יונתן הדג, אין לי מושג.

אבל אני סוטה מהנושא. השבת עצמה.

לפני מנוחת הצהרים שבילינו עם חברינו החדשים גם ותיקים, היה גם שיעור על ההגדתא "תנורו של עכנאי" ועל סגנונות ההכלה בתוך החברה הדתית. אני חושב שבניגוד למקומות אחרים שהתאימו את הטקסט לרעיונות שלהם, כאן היה לימוד אמיתי של הטקסט.

מידי פעם הלימוד נקטע בגלל שהחבר'ה הצעירים כחלק ממשחק חפש את המטמון, היו צריכים "לראיין" אנשים מהקהילה על פועלם, למשל אחת שכתבה את ספר הילדים הראשון שבו מופיעות זוג אימהות. דווקא קראתי עותק של הספר, האימהות לא היו הנושא, בכלל לא הן היו ברקע בלי קשר להתנהלות העלילה.

עלילות מיוחדות היו גם הבסיס של ההפעלה בערב שבת, שאותה הנחו זוג לסביות נחמדות, הן הביאו לנו מקרים מתוך חיי הקהילה ולאחר מכן היינו צריכים להמחיז אותם, מקרים כמו: מגורים אצל ההורים, טראנסג'נדרים, פרידות מבן זוג ויחס המשפחה לכך, ועדות קבלה של ישובים ועוד. היה משעשע מאוד, מה שהיה מעניין שמגדרים לא שחקו תפקיד וכל אחד שיחק איזה תפקיד שבא לו.

וגם היתה מסיבת יום הולדת הפתעה לאיתן שאנחנו חברים עוד מימי התיכון ולא ידענו אחד על השני עד לפני שלוש שנים בערך, אני הבאתי את העוגה.

את העוגה סחבתי מירושלים, באוטובוסים ובמעבר ממכונית למכונית. היא שרדה יפה, אבל הייתי צריך לחשוב לפני זה שעוגת קומות עם קצפת עלולה להימעך קצת. אני מניח שהייתי פשוט עסוק בלחשוב מה יהיה בשבת ואיך זה יהיה עם כולם.

מסתבר שהפוך זה גם בסדר גמור.