כשאתה מסתובב עם מפה ומחפש כיוון אנשים מיד יגשו לעזור, אבל אם אתה מסתובב עם גלובוס... אף אחד לא יוכל לכוון אותך לקניון.
- דמיטרי מרטין
היה כבר מאוחר, אבי מילא את הכוס החמישית. תפקידי, כבן הצעיר בחבורה,
היה לפתוח לאליהו את הדלת, כדי שנוכל להמשיך לקטע הבא.
פתחתי את הדלת, והוא עמד שם מולי, הוא לא היה איך שדמיינתי אותו. אני
מניח שהוא אף פעם לא נראה כמו שמדמיינים אותו. הרמתי את עיניי, פיניתי לו את הדרך
אך הוא לא זז, שאלתי אותו "אתה לא אמור לשתות מהכוס שלך?" "אולי גם
תגיד שאני צריך להיכנס דרך הארובה? אין קשר ביני לבין הכוס הזו כרגע, אני באתי
בשבילך."
יצאתי אחריו, והשארתי את הדלת פתוחה, שמעתי את אבי מרחוק ממשיך את ההגדה
בניגון המשפחתי, שפוך חמתך...
"נדב, עד מתי אתה פוסח על שני הסעיפים?"
"סליחה?" שאלתי, לא מבין.
"בחר לך הדרך האחד ועשה ראשנה כי עזבת בריתך
והלוך הלכת אחרי משתין בקיר"
"אאאם, סליחה שוב. אני לא מבין"
"על מי אתה עובד? תחליט אתה דתי או הומו."
התהלכנו בגן, הצרצרים השמיעו קולות, מסביבי
ראיתי חלונות מוארים ודלתות פתוחות.
הרגשתי שאני מושך את הזמן, אולי אני מפחד מאיש
האמת ששחט את נביאי הבעל, ואולי בעצם אין לי מה לענות לו.
המשכנו בשתיקה, הגענו לגבעה. הסתובבתי להסתכל
על בתי המגורים ופתאום דממה דקה.
עזרתי ביטחון, ושאלתיו "מה אתה חושב שאני
צריך לעשות?"
"החיים זה לא תכנית כבקשתך אתה יודע..."
"אבל זו בדיוק נקודת המוצא שלי"
אמרתי בניגון "הקב"ה ברא אותי ככה, לא ביקשתי את זה, זו הייתה החלטה
שלו" הצבעתי כלפי שמיא
אליהו הסתכל עלי מגבוה "אבל כל השאר הם
בחירות שאתה עושה"
"איזה כיף לעמוד בצד ולהגיד את
זה" הרמתי את קולי. "אולי אם
היה לי קו טלפון ישיר לשאול את ה' מה לעשות זה היה מקל עלי אבל אין, ואפילו אם כן,
נביא הוא לא פוסק הלכה. והרבנים של היום לא באמת מבינים מה עובר עלינו, כמוך, הם
עומדים בצד מצביעים ואומרים: זה לא יפה אתם לא בסדר."
"אתה יודע חכם עדיף מנביא" אמר.
"זו תשובה מתחמקת" כבר הייתי בלהט
הקרב "לגלגל את האחריות למשהו אחר."
התיישבנו על הגבעה, כלומר אני התיישבתי, אליהו המשיך
להסתובב ומבלי משים התחיל לאסוף אבנים.
"אי אפשר לשנות את ההלכה" הוא אמר
מתוך הרהור.
"יש לנו את הכלים יש לנו את הדרכים להקל
על אנשים סובלים, זה לא היית אתה שאמרת שה' אמר באותה שעה, ניצחוני בני ניצחוני
בני? וחוץ מזה מי ביקש לשנות את ההלכה. כל מה שביקשנו זה שיתנו לנו לחיות בשקט
ובשלווה, שיתייחסו אלינו יפה."
"כל חיי אני עסקתי בלהטיף ולנבא כנגד
החוטאים."
"עקבתי אחרי מה שהטפת, הנבואות שלך הם
כנגד עובדי עבודה זרה, רצח, גזל, אנחנו לא
מנסים לפגוע באף אחד."
החלטתי לקום כשהתחיל לשפוך מים על האבנים.
אמרתי "בגלל מסרים כל כך אנטי, קהילות
מנדות, משפחה מתנכרת, הורים מפנים עורף."
"זו באמת שליחות שלי, להשיב לב אבות על
בנים, וישראל אף על פי שחטאו קרואים בנים."
"אם זו נקודת המוצא שלך, בוא, שב, עוד לא
סיימנו לדבר"
"אני צריך ללכת, וגם אתה, עוד מעט יגיע
זמן קריאת שמע של שחרית. נמשיך לדון בזה בהמשך, למדתי המון, הבנתי דברים שאפילו לא
חשבתי עליהם." והוא החל במשאו
"אבל מה נעשה עם הציבור ועם הרבנים?"
"תיקו"
"אבל זה אתה!" קראתי אחריו
אבל הוא כבר נעלם בסערת רגשות השמימה.
אהבתי מאד!
השבמחק