יום חמישי, 24 באפריל 2014

פסח בקטנה

לקחתי קורס קריאה מהירה וקראתי את "מלחמה ושלום" בעשרים דקות. יש שם משהו על רוסיה.

וודי אלן


איזה פסח! אנסה לתמצת....

בלילה, אבא שלי החליט לספר לשתי אחיותיו עלי. הוא לא סיפר לי שהוא הולך לספר להן.

על הבוקר ההורים שלי הפתיעו אותי: דודה א' ודודה ב' יודעות.
דודה ב', עוד לא עיקלה את הנושא ולא אמרה כלום.
דודה א', איתה נסעתי כל הדרך לפסח, אמרה: "אבל הוא נסע איתי עכשיו שעה וחצי ולא אמר כלום" והיא רוצה לספר לילדים שלה.

שאלתי את אבי איך הוא מרגיש, והוא מצדו לא התלהב כל כך מהחירות הפתאומית שנפלה עליו.

הגיע תורם של בני הדודים.
לדודה א' יש שלושה ילדים נקרא להם לשם הנוחות א1, א2 ולילך.

א1 אני מאוד קרוב אליה, דיברתי איתה בעבר, אנחנו מאוד קרובים. באתי אליה בריצה, אמרתי לה שאבי דיבר עם אימה, היא אמרה שהיא הכינה את א2. שאלתי אותה מה זה אומר?
מעשה שהיה כך היה: אשתו של א2 רצתה לשדך לי מישהי, אז א1 אמרה להם שאני לא יוצא עם בנות יותר.
אמרתי לה "אז אמרת לו", והיא אמרה: "זו רק הכנה"

א2 הוא ברסלבר חב"דניק חסידי מגניב שזה. בילדותינו היינו חברים הכי טובים, אבל דרכינו נפרדו. לדבר עם א2 לא היה פשוט, היה נראה שאיזה כוח עליון מפריד בנינו, כל פעם שבאתי לדבר איתו משהו קרה, כשארבתי לו מחוץ לבית הכנסת לדבר איתו, דוד שלי ניגש אליו לפני. פעם אחרת הייתה זו הבת שלו, ופעם נוספת מישהו קרא לי.

בין לבין ניגשתי לדבר עם דודה ב' שאלתי אותה איך היא? קשה לה מאוד היא לא יודעת איך להתמודד עם זה שלא תהיה לי משפחה, אמרתי לה שתהיה לי בעזרת ה' משפחה. והכל יהיה בסדר, הדבר השני הפריע לה ההלכה , דנו גם בזה, דיברנו לא מעט, עם דמעות בעיניים שלה, לא שלי. לתגובה הזו לא ציפית היא אמרה.
לבנות שלה היא ביקשה עדין לא לספר. לדוד שלי היא תספר, כשהיא תהיה מוכנה לזה.

פתאום ראיתי את לילך, לילך! קראתי,  נדב! היא ענתה.
אמרתי "יש לי משהו לספר לך", מבט מודאג בעיניה. "אני יוצא"  מבט של שמחה בעיניה, "עם מישהו" מבט של בלבול בעיניה.
"עם מישהו" היא חזרה על דברי כדי להבין. אישרתי,
"לילך!" דודה א' קראה מרחוק, הבנו שלא יהיה הרבה זמן,
והיא שאלה, "אתה מאושר?" אמרתי "כן" והיא חייכה "יופי" ואז היא נחטפה פנימה.
אף פעם לא הייתה לי שיחת יציאה כל כך קצרה, חיובית ומוזרה.

לאחר מכן בדרך לארוחה היא עמדה עם בעלה, סימנתי לה "הוא יודע?" והיא אישרה בקול. "הוא יודע"
דיברנו, שוחחנו, צחקנו והתבדחנו על חשבוני.

בסיור בבית הערתי לגיסי על העובדה שהיו בחדרי האמבטיות שני כיורים, והוא ענה "אחד לאבא ואחד לאמא וסליחה על המקובעות"

פתאום מצאתי את בן דודי עומד לבד, שעטתי לעברו, דיברנו, שוחחנו ולא כל כך צחקנו,
הוא אמר שבהתחלה באמת הוא לא ידע איך להתמודד עם זה אבל עכשיו הוא בסדר, שאל שאלות חכמות, מאוד התרשמתי.
עד שפתאום הוא אמר משום מקום , "רגע אתה נמשך לאיבר מין של גבר"
"ואתה נמשך לאיבר מין של אישה" עניתי
"אני לא מבין את זה" הוא אמר
"ואני לא מבין אותך" לא נשארתי חייב
וזה הרגיע אותו.

נפתחנו מאוד, ודיברנו ודיברנו עד שאשתו התחילה לקנא.

לפתע!
בת דודתי שאימה, דודה ב' ביקשה שלא אספר לה, שאלה בארוחה עם כולם, "תגיד ראית את הסרט "ואהבת"?" (קישור) הייתי צריך לענות על זה בלי יותר מידי, איכשהו הגענו לטרנסג'נדרים, ואני ממש לא הובלתי את השיחה, דודתי כמעט החווירה, אבל לפחות סבתא שלי הייתה בסדר עם הנושא, עם המון אמפתיה. מי יודע, אולי היא מנחשת.

מתישהו הייתה גם שיחה על איידס עם דודה ב'. הרגעתי אותה.

בדרך הביתה, בנסיעה לבד עם דודה א' היא החליטה לפתוח את הנושא, והיא ממש לא אוהבת את המצעד, לא בגלל הפרובוקציה, יותר בגלל שזה חוסם לה את הכבישים.

"האמת שניחשתי משהו כזה, אמרת פעם משהו על הקהילה, ושומעים על כל מיני קהילות בחדשות וכאלה, אבל הנחתי שאתה לא שייך לקהילה האתיופית"

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה :)
ויום מצויין