יום חמישי, 23 באוקטובר 2014

זה קשה

למה אתה צריך לחשוב? אנחנו לא יכולים לשבת סתם ולעשות בודובודובודום עם השפתיים? (דאגלס אדמס- לא מזיק ברובו)


הרבה זמן כבר לא כתבתי , משנה שעברה... סליחה, בדיחות של דתיים. אבל ברצינות הפעם האחרונה שכתבתי פוסט לבלוג שלי הייתה לפני ראש השנה. פשוט כל החגים נפלו על יום חמישי היום שבו אני רגיל להעלות את הפוסט השבועי שלי.
דווקא נהנתי מהחופש. לא לחשוב על רעיון מה לכתוב השבוע. לנסות לבנות את זה בראש שלי לפני הכתיבה ואז למצוא זמן לשבת מול המסך ולהכות על המקלדת.
לשפוך את החוויות שלי, להוציא את סודותיי ולחשוב מה יהיה כשתקראו את זה? האם יהיו לזה תוצאות? האם שיניתי משהו?
זה קשה ומתיש, ולכן נהנתי מחופש.
לכתוב מתי שבא לי ומה שבא לי. או בעצם לא לכתוב בכלל.
ארבעה שבועות בערך.
בלי לכתוב.

ופתאום השבוע הגיע הזמן, לחזור לשיגרה. לחזור לכתוב. אפילו שאין לי כוח.

חשבתי אולי לעזוב את זה לגמרי, להפסיק לכתוב את הבלוג שלי. אנשים אמרו לי את זה כבר מזמן, יום אחד תפסיק לכתוב. ימאס לך. יפריע לך. יציק לך.
חשבתי לשנות את הפורמט לכתוב פעם שבועיים או חודש. או לכתוב מתי שבא לי, שבוע אחד לא אכתוב שבוע אחרי זה אכתוב חמישה פוסטים, אין לדעת. אולי זו בעצם שיטה יותר טובה ואנשים יתחברו לזה יותר.

ובכלל אולי הגעתי למיצוי עם הכתיבה הזו? הרי גם עכשיו כשאני כותב, אני לוקח הרבה הפסקות ובודק מה קורא בעולם האמתי, כלומר בפייסבוק. מוסיף עוד מילה ועוצר, משפט והולך לאכול משהו. כבר נגמרו העוגיות במטבח. נראה לי שנעבור לקרקר עם חמאת בוטנים.

החלק האירוני הוא שאני כותב את הפוסט הזה על אי-כתיבת פוסט באופן הכי מודע לעצמי. אין כאן שום אשליה.

דרך אגב עלה שיר ממש יפה ל"אריסה" אפשר לשמוע אותו כאן, אבל נראה אתכם, מקשיבים לזה בסוף הקריאה...
פעם בשבוע הספר ראיתי ספר שבתחתית אחד העמודים היה רשום משהו בסגנון: "אני שולט בך, ואני אומר לך להפוך את הדף" בהיותי אני, אמרתי נראה לך, לא אהפוך. סגרתי את הספר והלכתי. ואז חזרתי ובדקתי בעמוד הבא היה רשום "אמרתי לך"

ואני חוזר לנושא, אז למה לכתוב? אני מאמין בזה, אני חושב שזה חשוב.
זה לא משהו שסתם גדלתי לתוכו, אני חשבתי על זה הגעתי למסקנה שזה הדבר הנכון בשבילי. אין לי מושג אם אכן מישהו קורא את הפוסט, ועדין אני אישית מאמין שזה אכן מגיע למי שזה צריך להגיע.

יש לי עוד מה ללמוד לאיפה עוד להתקדם. אבל זה לא סותר עדין חשוב להמשיך לא להתייאש, גם אם זה קשה.


אולי אני קצת חלוד בכתיבה שלי, אך במבט לאחור, אני לא מדבר על כתיבת בלוג.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה :)
ויום מצויין