יום רביעי, 2 בספטמבר 2015

אנחנו וכל העולם


אני עוקב הרבה, יותר מידי, אחרי מה שרבנים כותבים עלינו בעיתונות המגזרית. זה לא בריא ללחץ הדם שלי וזה לא בריא לאוזניים של נועם שלתוכן אני מוציא את כל התסכול שמצטבר.

זה התחיל עוד לפני הרצח במצעד. (הנה לא עברו שני פסקאות וכבר הזכרתי את זה למרות שניסיתי שלא) וזה בעצם קורה כבר כמה שנים. אישי ונשות ציבור, רבנים ורבניות, מורים ומורות, זוגות זוגות, שניים שתיים, מציגים את דעותיהם מעל כל במה אפשרית, וכשאני אומר כל במה אפשרית אני בעיקר מתכוון לעלוני פרשת שבוע, אבל לא רק.

אומרים שכל ההומופוביה בעצם מסמלת דבר חיובי, פעם לא הייתה הומופוביה גלויה (ואני לא אוהב את המילה הומופוביה) בגלל שלא היו הומואים גלויים, היום ההומופוביה הרימה את ראשה כמענה להומואים שיוצאים מהאורן. לא יודע אם זה נכון, אבל מתוך הדברים שקראתי תמונת העולם שמתגבשת לנגד עיניי, מוזרה לחלוטין.

אני יושב על הכיסא מול המחשב על ברכי המקלדת, ומדמיין את אותו הרב, (מצטער על כך שבחרתי רב כדוגמא - כולם גרועים באותה מידה) שכמוני יושב באותו מצב, משקיע אנרגיות לכתוב את מה שבא לו לכתוב כנגד הקהילה הגאה.

נא לא לזלזל, לכתוב זה לא דבר של מה בכך, זה דורש כוח זה דורש בדיקה, מחקר, זמן ולפעמים גם כסף. אני יודע, אני כותב.

עכשיו, אני יודע מהי המוטיבציה שלי. ולי אין זמן ולא כסף, והאנרגיה שלי הולכת ופוחתת. אני יודע שלי קשה ואולי לעוד כמה ואני מוחא על הקושי שלי, ומנסה בכך לעזור.

לפי מה שראיתי, ויכול להיות שאני טועה, אבל כמו שאמרתי זו תמונת המצב שמתגבשת לנגד עיניי, הדבר שמניע אותו/אותם/אותן לכתוב ולצאת כנגד הקהילה, הינו פחד.

פחד.

ממי פוחדים? ממה הם מפחדים?

הם מדברים על כך שמטרתנו היא הרס המדינה וצביונה היהודי.
הם מדברים על כך שמטרתנו היא הרס התא המשפחתי היהודי.

אז מסתבר שהם פשוט לא מבינים שהנושא הוא לא הם, הנושא הוא אנחנו. לנו קשה, אנחנו סובלים, אנחנו צריכים שוויון והכלה.

אני שואל את עצמי ואותך, איך אם אני ונועם נוכל להתחתן זה ישפיע על הבית היהודי שלך? להפך אנחנו בעד שזוגות הטרואים יתחתנו. למה לא?

זה שגם אנחנו רוצים להתחתן (נועם לא רוצה, אבל זה סיפור אחר) לא שולל משפחות אחרות. הפוך, זה אומר שאנחנו בעד צורה מסורתית של משפחה שבו שני ההורים נמצאים בקשר מחייב אחד לשני.

לא אסתיר שאני מכיר אנשים שקוראים לפירוק מוסד הנשואין כל אחד וסיבותיו הוא. אבל חלקם להט"בים כמו שחלקם הטרואים.

הרס צביון היהודי של המדינה? שוב אין לנו שום מטרה כזו, בכל מקרה הצביון הזה מבחינתי נעלם ברגע שהכניסו למדינה את מקדונלדס. שמסמל מבחינתי כל כך הרבה דברים שליליים, הרבה יותר שליליים ממסר של סובלנות וקבלת האחר. וזה שאנשים יוצאים כנגד דבר אחד ולא השני. מבחינתי זו סוג של צביעות.

ואני הקטן חושב שישנם פחדים שנמצאים יותר עמוק לפני השטח. חלקם מודעים לפחדים הללו חלקם לא.

פחדים משאלות תאולוגיות - האם הקב"ה יכול לברוא הומו שהוא לא יוכל להכיל? ומה זה אומר?

פחדים מסיבות אישיות - מה יקרה אם אצטרך להתמודד עם השאלה בעצמי? מה יקרה אם אחד (או שניים או יותר) יהיו להט"בים? האם אכשל בלאהוב אותם? האם זה אומר שאני הורה לא טוב?

פחדים מבלבול אישי - האם אני הומו? זה שפעם חשבתי על גברים בצורה מינית או רגשית זה הופך אותי להומו? אם אני אגיד מילה טובה לכיוונם יחשבו עלי שאני הומו? אם יחשבו עלי שאני הומו זה הופך אותי להומו?

פחדים מניתוץ סטיגמות - איך יכול להיות שהוא גם הומו וגם בן אדם טוב? גם הומו וגם דתי? איך אוכל להודות שטעיתי? אם טעיתי , זה הופך אותי להומו? או שאולי זה אומר שטעיתי בעוד דברים.


איך אומר רבי נחמן? והעיקר לא להתפחד כלל.



יום רביעי, 5 באוגוסט 2015

תודה רבה להוריי



פעמים רבות סיפרתי את הסיפור שלי, יש שיגידו יותר מידי פעמים. אתמול ראיינה אותי סטודנטית לצורך הגשת עבודה, ובאמצע הריאיון היא אמרה: "אההה, אני מכירה את הסיפור שלך קראתי אותו בדעות."

הפעם זה היה שונה, נתבקשתי לדבר בפני קבוצת תהל"ה שזו קבוצה תמיכה להורים, מאוד חשובה. גם את זה עשיתי בעבר. הפעם זה היה לתהל"ה דתיים, לקבוצה שאליה הולכים ההורים שלי.

גם עם ההורים שלי דיברתי, אבל מעולם לא פתחתי את הסיפור שלי כך.

כך שמאוד התרגשתי, התרגשות מהולה בחשש. איך הם יגיבו איך אני אגיב איך נגיב אחד לשני, איך מדברים, לעזאזל, על משכב זכר עם קבוצה כאשר ההורים שלך יושבים מטר לידך!?

להגיע לרעננה היה החלק הפשוט, למרות שיש אוטובוס רק כפעם בחצי שעה, ההורים שלי אספו אותי, ונסענו למקום, מדברים על המאורעות הקשים של הימים האחרונים.

הגענו לסוף סבב הפתיחה בו מי שמעוניין מספר על ילדיו על משפחתו. מצד אחד היה שם בן אחד שהתארס וההורים השמחים משני הצדדים נפגשו, ומצד שני היה שם אבא שהגיע פעם ראשונה והוא לא הצליח להבין מה עושים עם ה"בעיה" הזו. זה היה מרתק. לשמוע סיפורים של אנשים אחרים, הצד אחר של הסיפורים שלנו. פתח קטן, למה שההורים שלנו מסתירים מאתנו, כשהם מנסים להגן עלינו.

אמרתי להם שביקשו ממני לדבר על שלוש נושאים, הסיפור האישי, הדת, והאקטיביזם. והם אמרו בחזרה שיש לי שעה להכל, אני שמח שלשעה ברעננה יש מאה ועשרים דקות, אחרת לא היינו מספיקים.

סיפרתי את הסיפור האישי שלי, ניסיתי לא להתרגש יותר מידי, היו קטעים שלא הסתכלתי על ההורים שלי. היו קטעים שהם לא הסתכלו עלי. הצלחתי לא לבכות.

לאחר הסיפור האישי, אבא ביקש להגיד כמה מילים וריגש אותי כל כך, הוא סיפור את הצד שלו בחלק מהדברים, ואז אני בכיתי, גם הוא, גם המנחה של הקבוצה, ועוד כמה, לא יכלתי לראות. המים הפריעו לי.

לאחר מכן דירנו על ההלכה והדת, על איך שאני ממש לא רואה סתירה בין היהדות שלי לבין ההומוסקסואליות שלי. הורה אחד שאל למה אני חושב שרוב הסיפורים בחדר ם של אנשים שעזבו את הדת, ועניתי כי היום המצב שונה. והיום יש יותר אופציות ומודלים לחיקוי.

ואז מישהו שאל, אבל איך זה מסתדר בפועל. כולם השתתקו, וציינתי שבעצם מה שמבקשים ממני זה לספר מה אני עושה או לא עושה בחדר המיטה שלי. אבא שלי לא אהב את הרעיון והציע עיסקת חליפין אני לא אספר וגם הוא לא יספר.

אז לא סיפרתי, אבל דיברתי בכלליות על האפשרויות השונות ועל כמה שהבעיה היא חברתית ולא הלכתית.
ההורים שאלו שאלות, אחד שאל מה לעשות? אנחנו רוצים לצאת כבר מהארון הבן שלנו לא מוכן לזה עדין. אמרתי זה פעם ראשונה ששמעתי על מקרה כזה הפוך...

וזהו. חוץ מהאקטיביזם.

גם על האקטיביזם דיברנו דנו מי הם הקבוצות שההומואים הדתיים צריך לפנות אליהם, הם בעיקר דיברו על הטרואים, אני דיברתי גם על להט"בים. ובאיזה שלב החזרתי את השאלה אליהם מה אתם עושים? איך אתם עוזרים לילדים שלכם?

מישהי אמרה אבל לנו קשה, אמרתי אז תחשבי על זו שעוד יותר קשה לה. אבל מה לעשות אנחנו עוד בארון, אמר אבא אחד, תמצא משהו אמרתי.

תמצא משהו לעשות.

היה מפגש מדהים שבו עול דברים נהדרים ועמוקים.
תודה לכם הורים, תודה שהביאותנו עד הלום.







יום רביעי, 29 ביולי 2015

לא באתי להגיד תודה


לפני כשנה הלכתי לרב שנאם בשבועות בבית הכנסת ליד ביתי, התרשמתי מהפתיחות בה הוא דיבר על אהבת האדם באשר הוא אדם.
פניתי אליו ואכן לאחר כחצי שנה של מרדף אחריו הוא הסכים לפגוש אותי. הוא לא איחר הרבה לפגישה, ואני זוכר שהיה לו תירוץ כפקקים או משהו כזה. לא אפרט את כל המפגש, סיכומו היה: אין לי בעיה לתמוך בהומואים, אפילו אהיה מוכן לפעול בנושא, כל עוד לא נגיד שהומואים זה נורמאלי.
הרב (ר"ם - רב מחנך)  שלי מהתיכון, התחמק מאוד מלפגוש אותי, או אותנו, הוא טען שאין לו יותר השפעה או כוח. הוא רק בורג קטן במערכת. מסתבר שזה כולל להנחות כנסים. חתיכת בורג.
לפחות הוא דחה אותי מלכתחילה, רב אחר, קבע איתי ליום רביעי, אני מחכה עדין לגלות איפה, באיזו שעה, ועל איזה יום רביעי מדובר. כן, בחודשים האחרונים הוא לא כל כך מגיב, בשישה חודשים האחרונים.
עם רב נוסף דווקא דיברתי והיתה שיחה נפלאה, הוא שאל אותי אם אני לא חושש שהמאזינים שלי יהפכו להומואים בעקבות השיחה, אבל זה היה באמת מחוסר הבנה והכרה, הוא היה מאוד נחמד.
והרבנית, איך אפשר לשכוח את הרבנית, שהתחילה את השיחה ב: אתה יודע שאין צורך לדבר על משיכה מינית אחרת עד אחרי התיכון, נכון? ובכל הציבה את הטון לשעה הקרובה. כולל המשפט האלמותי: הנה היום, איזה יופי, המצב השתנה, אין השתקה, מדברים על הומואים, הנה ראש ישיבה שכנס את הישיבה התיכונית שלו והודיע: יש כזה דבר הומואים , אצלנו בישיבה לא יהיו"
המשותף לכל המפגשים הללו היה שהם נתנו לי את ההרגשה שהם מצפים שאגיד להם תודה. לא על כך שהם פינו זמן כדי לפגוש אותי. זה אני מוכן להודות לכל אדם באשר הוא אדם. אלא להודות להם שהם הסכימו לדון בכלל בנושא ההומוסקסואלי.
וזה מעצבן. זה מאוד מעצבן.
יושב אדם שבחר בתפקיד ציבורי, להוביל קהל, ואני צריך להגיד לו תודה על כך שהוא מבצע את התפקיד שלו כמו שהוא אמור. ואני לא מתייחס עדיין לתוכן הדברים שהוא או היא אמרו.
רב צריך להבין בנושא שעליו הוא מדבר, צריך לחקר להתעניין ולהתעמק בנושא. רב שמוביל ציבור יגיע יום אחד לנושא ההומוסקסואלי אם הוא לא כבר הגיע. ורובם אמרו לי שהם מכירים את הנושא מתלמיד שלהם שפנה אליהם. (רמז, אם אף תלמיד לא פנה אליך כהומוסקסואל.... הבעיה היא בך) באתי לעזור להם להבין את הנושא. ואני צריך להגיד להם תודה על כך.
מצד שני היו מורות שנפגשתי איתן, והן באו ממקום אחר. הן רצו להבין. לא על הכל הסכמנו, ואני יודע שלא כל מה שאמרתי היה להן קל לשמוע ואולי בגלל זה אמרתי את אותם הדברים. ועדין הן הינו והן הודו על העזרה.

אז החלטתי, פעם הבאה, אני לא בא להגיד תודה. אני בא לעזור. 




יום חמישי, 16 ביולי 2015

כנס בקדושה - לשאלת טיפולי ההמרה

בתחילת הכנס הרב הראל ציין שבכנס הקודם פינצרו לו את הרכב, והדביקו לו מדבקה שלא יורדת על החלון והוא מקווה שהטרור הלהט"בי לא יכה בו גם כאן. [הקהל צחק.] בכלל במהלך כל הכנס הקהל צחק כמו על פי סימן לכל בדיחה על חשבון הקהילה.

הוא הציג את "המחקר" שהוא עשה אני שם בגרשיים את המילה מחקר מכיוון שנראה שהמחקר לא עומד בקריטריונים אמפיירים או אכותניים, לטענתו בין שליש לשני שליש הצליחו להשתנות ברמה שהוא מגדיר מספקת. כל זה על פי הודעתם של המשתתפים בשאלונים בלבד. אנשים שבוודאי יש להם סיבה לרצות את עורך השאלון, כ400 איש במספר.

במהלך כל השיחה הוא אמר שיש עוד דברים אבל שהוא לא רוצה לדבר עליהם כמו שיטות טיפול מיוחדות (אני הבנתי שזו סרוגייט - מטפלת מינית) , או מה הטיפול עצמו.

אחד מהמסקנות מהסקר הוא שצריך לתפוס את ההומואים כשהם עדין קטנים כי הזמן שעובר בין הזמן שהילד מבין את המשיכה שלו לזמן שהוא עובר טיפול היא קריטית. צמד המילים "תקופת הקינון" של ההומוסקסואליות נזרקו לאוויר בשלב כלשהו.

לאחר מכן הצטרפו לרב לפאנל שהוגדר כקשת רחבה של דעות: צבי מוזס שטוען שאפשר להשתנות, דרור זנדמן שטוען שבטוח שאפשר להשתנות. הרב שאל שאלות כגון מה התגובה הראשונה שלך למטופל שמספר על נטיות אחרות, או כיצד ניתן להפיג את החששות של אנשים כלפי טיפולי המרה.

הרב אמר שאצלם במכון  לא קוראים להומואים הומואים כי אפילו באמריקה לא עושים את זה כי זה פוגעני. כמובן שגייז לא מתאים ונטיות הפוכות זה שיפוטי ולכן הם משתמשים בשם מת"ם שאלו ראשי תיבות של משיכה תוך מגדרית, אף אחד ממנו לא השתמש בביטוי באופן רציף וגם הוא זלג לכל מיני ביטויים אחרים שנזרקו לאוויר כגון: חולים, סוטים, חולי נפש, וכו' הביטויים התקבלו בשוויון נפש מצד מנחה הפאנל שכאמור לא רוצה לפגוע בהומואים ולכן קורא להם רק מתמניקים. (אלא אם כן הוא שוכח.)

ב"ה  שבזמן השאלות כאשר אישה אחת שאלה על פדופילים הרב דאג להסביר שאין קשר בין פדופיליה לבין הומוסקסואליות. הדבר זכה לכמה מחיאות כפים מקרב הקהל. אבל כדי לתקן את הרושם הטוב קם מהקהל ראש הארגון והסביר שהרבה מההומוסקסואלים נוצרו מפגיעה מינית בילדות שלהם על ידי פדופילים וידוע שמי שנפגע מפדופיליה נוטה לעשות את זה לאחרים.

שימו לב שאני לא מתעכב על התשובות הם נעו בין "טיפולי המרה הם נהדרים"  לבין "אנחנו לא קוראים לזה טיפולי המרה". במהלך הדיון הוזכרה עצת נפש, ואז קם המנהל שלהם נקרא לו צביקה כי זה השם שלו. והסביר שהם לא מטפלים רק מפנים לטיפול.

אדלג שוב לשלב השאלות, בשלב השאלות הלב שלי דפק כל כך מהר. הרמתי את ידי פחדתי שהרב לא יקרא לי לדבר, ראיתי שהוא ראה אותי, הרגשתי שהוא חושב על דרכים למנוע ממני לדבר. אבל בתחילת הכנס הוא אמר שהם לא מפחדים משאלות או מדעות שונות. ולכן אחרי מספר שואלים, קיבלתי ראשות לדבר.

נעמדתי הצגתי את עצמי כנדב סגן יו"ר חברותא הומואים דתיים, קולי רעד, סיפרתי בשתי מילים את סיפור חיי שטופלתי ע"י עצת נפש, הרב הראל עצר אותי ואמר כמו שצביקה אמר עצת נפש לא מטפלים, אמרתי שבי טיפל מנהל עצת נפש בזמנו ולכן הם כן טיפלו בי, סיפרתי שהתחתנתי והתגרשתי. שניסיתי. הודתי לרב על המחקר והצעתי לו לבוא לדבר עם הקהל שזה אמור להיות לו יותר רלוונטי, אצלינו בחברותא, והוא אמר שהוא מפחד ששוב יפנצרו לו את הגלגלים של הרכב. אמרתישאנחנו תמיד מתנגדים לאלימות, אם זה באמת קרה. [מלמול של כעס בקהל]

אמרתי שאני לא מבין למה צריך טיפולי המרה הרי אין איסור בתורה להיות הומו. אז צעקה אישה מהקהל שיש איסור. וכל הקהל השתיק אותה ושמעתי אנשים לוחשים נכון , אין איסור. קראתי "די לטרור ההטרוסקסואלי" וגם על זה צחקו, אז אני מניח שהיה קצת איזון בקהל והם גם הטרופובים.

בשל זה בערך הרב עצר אותי ואמר אתה לא באת כדי להרצות האם יש לך שאלה. אז שאלתי. "האם אתם הייתם רוצים שהילד שלכם יתחתן עם אדם שעבר טיפולי המרה?

הרב נאמן לשיטתו אמר בטח יש לי בת בת18 אני אשמח שהיא תתחתן עם אדם שעבר טיפול כזה. צבי מוזס היה הרבה יותר זהיר והוא אמר שזו שאלה מצוינת ולא בטוח וצריך לבדוק וכו' דרור אמר שהשאלה לא הוגנת כי הרי הוא לא רוצה שהילד שלו יתחתן עם אף אדם שיש לו בהיסטוריה שלו הפרעות נפשיות, או דיכאון, אפילו אם הוא מטופל. אבל שני הפסיכולגים אמרו שאכן הם מיעצים למטופלים שלהם לצאת עם בנות ולהתחתן ואצלם אף פעם לא היו גירושין כי הן ידעו לפני. ואני הצטערתי שלא ציינתי שגרושתי ידעה לפני.

כאן הם החלו לדון על האם קודם צריך לפתח משיכה ואז לצאת עם בנות המין השני או קדם לצאת ואז אולי כך תתפתח המשיכה. לא התאפקתי וצעקתי זה נסויים בבני אדם. מה שרצתי לצעוק זה "נשים יקרות ככה הייתם רוצים שיתייחסו אליכם כניסיון לפתח משיכה מינית?"

בשלב כל שהוא זה שישב לפני אמר לי "אתה יכול לשבת" הסתכלתי סביבי ורק אז שמתי לב שאני עדין עומד ופשוט שכחתי להתיישב מרוב עצבנות.

היה קשה להמשיך לשבת שם אבל לא רציתי לצאת באמצע וגם אנשים שאלו דברים בהמשך למה שאני אמרתי.

בסוף הפאנל שבו הרב הודה גם לי, ולדברי. הייתה הפסקה. ואז קרה משהו מדהים.

אנשים באו להגיד לי תודה. תודה על השיתוף תודה שהראתי פן אחר. העבירו ביקורת על מה שנאמר, החלפתי טלפונים וכרטיסי ביקור עם אנשים, פשוט כבר לא יכולתי לדבר עם כולם בבת אחת.

פנתה אלי גם האישה שרצתה להראות לי את שהומוסקסואליות אסורה מהתורה. מתוך ספר של חב"ד על שבע מצוות בני נח. כמובן שלא היה כתוב את זה אלא כרגיל שהמעשה הוא האסור. ואז אחד מהאנשים שעמדו סביבי דחף לי ליד את הפתק הבא:

לאחר שראיתי שהשיחה לא מתקדמת, אמרתי לה אל תיקחי אותי אישית, אבל אני אענה לך באותה מטבע. עליך נאמר שאסור ללמד נשים תורה. זה אסור בתורה כיוון שכתוב ושיננתם לבניך. הסתכלתי סביבי והרגעתי את האנשים שזו לא באמת דעתי. היא אמרה שאני מעוות את הפסוקים ואני עניתי גם את.
אנשים המשיכו להתייעץ ולדבר ולשאול ולהגיד תודה על השיתוף. הרגשתי שגם כאן בעצם יש אנשים נפלאים.

יצאתי מרומם ושמח, הבנתי שעשיתי מעשה חשוב מאוד.
הבנתי את החשיבות של להיות מחוץ לארון ולדבר בשמם של אלו שעדין לא יכולים, מתוך ומחוץ לקהילה.

וזה השיר שהתנגן לי בראש כל הזמן אחר כך:



יום רביעי, 15 ביולי 2015

מדוע לא אצעד בשביל הקהילה הטרנסית במצעד בירושלים שבוע הבא?



מדוע לא אצעד בשביל הקהילה הטרנסית במצעד בירושלים שבוע הבא?
אני גם לא אצעד עבור הקהילה הדתית.

שהקהילה, שהקהילות יתמודדו. אני יותר חושב על החיים עצמם, האמת שגם על אירן בימים האחרונים וגם בהקשר הלהט"בי, אני אצעד עבור אנשים ספציפיים.

האם עבור א' שההורים שלו זרקו אותו מהבית? הם זרקו אותו כיוון שהם החליטו שהוא עושה להם "דווקא", והם לא הצליחו להתמודד עם זה.

או עבור א' שצוות הישיבה התיכונית שלו דווקא קיבל אותו יפה מאוד, ואפילו אסף כסף כדי לשלוח אותו לטיפול המרה. אבל כאשר הוא הסביר להם שטיפול כזה לא בא בחשבון, הם זרקו אותו מכל המדרגות וגם מהישיבה.

א' נשוי לאישה, הוא אוהב אותה אהבת נפש אך לא נמשך אליה בגרוש. הוא לא הבין את זה לפני החתונה בגלל הרקע השמרני ממנו הוא מגיע. הוא לא מספר לה כיוון שאם היא תדע היא תיצור נתק בינו לבין הילדים שלהם.

א' עבר התעללות מינית בישיבה בה הוא למד, לא התעללות אחת כמה וכמה פעמים מכמה וכמה תלמידים שכיום נשואים לנשים. ראשי הישיבה כנראה ידעו מה קורה ושתקו.

הוריו של א' לא מדברים איתו כבר 9 שנים, כיוון שהוא טרנסג'נדר.

א' החליט לצאת מהארון עוד היותו בישיבת ההסדר שלו. הרבנים החליטו שזה יהיה חכם להעביר שיחה בנושא: "כיצד הומואים הורסים את העולם" בהבינו את הרמז הדק במסר שהם ניסו להעביר הוא שאל שאלה וארבעתם החלו לתקוף אותו ישירות

א' בן ארבעים וחמש ועוד מקווה להשתנות. הוא הולך ממטפל למטפל, שמבטיחים לו הבטחות ומשכנעים אותו שאוטוטו השינוי מגיע.

הנכדים של א' חושדים שסבא שלהם הומו.

א' מסתיר את זה שהוא מגדיר את עצמו גבר. הוא חי כאישה אך הדבר קשה לו. חבר קרוב אליו סירב לעזור לו או אפילו לפנות אליו בלשון זכר כבקשתו.

א' היה בי"ב כאשר אני הייתי בכיתה ט', א' היה בכיתה י"ב כאשר הוא יצא מהארון, א' היה בכיתה כאשר הוציאו אותו מהארון, הוא היה בכיתה י"ב כאשר תלמידים בישיבה התעללו בו נפשית ופיזית. א' כבר לא סיים י"ב היכן שאני למדתי בכיתה ט'.

א' בחר לא לאהוב ולא להיות אהוב, הוא בחר בנזירות לכל חייו והוא מתכנן למות לבד בעוד כמה שנים.

א' חיי בפחד יום יומי שאם יגלו בעבודה שלו שהוא הומו יפטרו אותו. יש לו סיבה טובה לחשוש הוא עובד בחינוך בציבור הדתי לאומי.

א' בזוגיות מאושרת כבר מעל לשבע שנים. ההורים שלו חושבים שהוא גר לבד. 

לא' יש שם בדוי, חשבון פייסבוק בדוי, מייל סודי וקו טלפון נוסף, עד היום אני לא יודע את שמו האמיתי.
סבתא של א' שמה לו קמע מתחת לכרית, הכריכה אותו להוסיף שם. מתפללת שיפסיק להיות הומו. ומברכת אותו שימצא כבר אישה שתוציא לו את השדים האלה מהראש.

א' הלכה ברחוב ירקו עליה וקיללו אותה, לאו דווקא בסדר זה. כיוון שהיא טרנסג'נדרית שנמשכת לנשים, לאו דווקא בסדר זה.

כל אלו הינם אנשים דתיים שאני מכיר.

אני אצעד בעבורם ובעבור עוד אינדיבידואלים, כדי שיהיה טיפה יותר קל בפעם הבאה.




                                                                                       

יום רביעי, 8 ביולי 2015

פלייר מקומט

לעמוד הפייסבוק שלי

היא נכנסה לחנות, מחשבת בראשה את סידוריה שקבעה להיום היום, מרוצה ממה שהספיקה, דואגת למה שעוד נשאר. בידה החזיקה את הפלייר. היא חשבה על ידיה. ידיה כבר לא מה שהיו פעם. היום, ממרום שנותיה היא יודעת ששום דבר לא נשאר אותו דבר לנצח.

עמדתי מאחוריה בתור. עברתי דבר או שניים בחיים, לא כמוה כמובן. אך גם לא חסר ניסיון לחלוטין. משעמום הסתכלתי על הדף אותו החזיקה. ועייני חשכו. זהו פלייר של אירגון הומופובי, המתאר כנס עם פאנל הומופובי עם מרצים הומופוביים המדברים לקהל הומופובי על הצלחות של טיפול הומופובי.

נתתי לגברת ליהנות מהספק,  אולי משהו דחף לה את העלון ליד, אולי היא לא יודעת במה מדובר, אולי היא מתעניינת בשאר השיעורים. פתחתי בשיחה קלילה, לברר על מה ולמה.

היא שמחה לשיחה, ושמחה לפרסם את הכנס. זהו כנס שבו מדברים על מיניות ועל הצורך לדבר על זה בצורה נכונה. הסבירה לי את החשיבות של הכנס, וכן אתה צודק יש פה גם הרצאות על כאלה, ועל איך לטפל בהם.

קולה קצת נסדק, כששמה לב שאני מרים גבה. שאני לא משחק את המשחק. אמרתי להם הם משקרים את יודעת? זה לא באמת עובד כך. לא, לא הם לא משקרים אני מכירה אותם. גם אני מכיר אמרתי. גם אני מכיר. את מי היא הקשתה. ובתגובה ציטטתי לה שמות מתוך הפלייר. אהה שמעת אותם בפאנל הקודם? גם, אמרתי, אבל גם בשיחות אישיות איתם הייתי, וגם הוכחתי.

צימצום הגבות הראה לי שהיא מבינה שמאזן הכוחות פה השתנה. היא רופאה בעלת ותק של שנים. אני פישר קטן, אבל עם ידע.

את יודעת מה זה הטיפולים הללו? הטיפולים עליהם את ממליצה? בטח אלו טיפולים שעוזרים לאנשים. הם לא עוזרים. לא נשארתי חייב, דואג להישאר אדיב, אחרי הכל והדרת פני זקן גם זו מצווה. את מכירה אנשים שהצליחו? בטח היא אמרה בקול בטוח. מי? שאלתי. אתה לא מצפה שאני אספר לך מי הם. ואת מצפה שאני אאמין שזה עובד אם אני לא רואה אנשים שזה עזר להם, אני ראיתי המון אנשים זה לא עזר להם.

אני רופאה ואני יודעת זה עוזר, ואתה, לך עשו שטיפת מוח. את יודעת מה עושים בכזה טיפול? לא אני לא יודעת. אז איך את יכולה להמליץ עליו? כי אמרו לי שהוא עוזר. אבל הם משקרים לך, אולי את היא זו שעברה שטיפת מוח? הם לא משקרים! לי הבטיחו שאפשר לטפל בכולם. והנה אני עברתי טיפול ולא השתנתי.

הבחורה שמעה אותנו מתווכחים, בעם כל החנות כבר ניסתה לצותת, לא שהקשנו עליהם. היא החליטה להתערב, בת-דודה שלי נולדה לסבית והיום היא חייה עם בת זוג.

טוב, החלה לגמגם אוחזת הפלייר, אם נולדים עם זה כנראה שאי אפשר להשתנות. החזרתי את השיחה לכיווני ואמרתי, אי הייתי בטיפול התחתנתי עם אישה והתגרשתי, עכשיו זה בסדר שאני אתחתן עם בן זוגי? פיה נפתח בתדהמה קלה גם של שאר הקונים בחנות המוכר רק חיייך, הוא מכיר אותי כבר.

לא, צריך, היא לחשה, צריך לשמור על צביון, והמתערבת שוב התערבה, בעלי גוי, אנחנו מאושרים זה גם לשמור על צביון של כבוד הדדי ואהבה. שמתי אצבע על חיוג מהיר לאמבולנס, רק למקרה הצורך.
אך שנים של ויכוחים העמידו אותה על הרגלים, אפשר לטפל בהתמכרויות, אתה יודע, אני מאחלת לכם רפואה שלמה.

אני בריא, ואני לא מכור, יש לי בן זוג שאני אוהב אותו, לא מכור אליו, הכרזתי קבל עם ועדה קונים מוכרים ומוצרים. מי שחולה הם אותם אנשים שעסוקים בלפתור בעיות שלא קיימות וליצור בעיות חדשות, את יודעת שיש אנשים שהתאבדו בגלל טיפולים כאלה? את יודעת שיש רבנים שאומרים שאין צורך ללכת לטיפולים כאלה ואולי שזה אסור? שמשרד הבריאות יוצא נגד זה? כולם עברו שטיפת מוח? באמת?

אני רק ממליצה מה שנראה לי נכון. חתמה את הדיון.

אז כדאי שתבררי לפני שאת ממליצה על משהו, יום טוב. גם אני חתמתי את הדיון.

יום טוב, תהיה בריא. אמרה ביוצאה מהחנות מחזיקה בפלייר המקומט בידה.


התמונה לא קשורה, אבל זה מגניב.



יום רביעי, 1 ביולי 2015

בעקבות החלטת בית המשפט בארה"ב

לעמוד הפייסבוק שלי 

אז נישואין גאים אושרו עכשיו בכל ארצות הברית, זו בהחלט התקדמות שם ביבשת הגדולה. רבים מחברי הגאים, החליפו צבעים מקנאה, ואז הם גילו שכנראה זו ניסוי חברתי של פייסבוק והחליפו את התמונה בחזרה. כנראה שעוד מעט נגלה שם ההדלפה על הניסוי הייתה של פייסבוק ואז גם ההחזרה היא בעצם חלק מהניסויי.

לא ראיתי אף אחד מחברי אומר אז בואו ניסע לארה"ב להתחתן. רובם כאמור קינאו ואיחלו שהשינוי יקרה כאן בארץ בקרוב. ואכן ניסו להביא לדיון בכנסת בנושא, וההצעה הורדה מסדר היום.

איפה התאים הגאים של המפלגות?

אני לא איחלתי את זה, או דרשתי את זה. לא שאני נגד נישואים גאים בארץ. במיוחד לא בדרך שזה נעשה כלפי הזוג שהגבר הינו טרנסג'נדר. הפוך אני ממש בעד. עוד לא פתרתי לעצמי את הנושא ההלכתי, ולכן אני לא יודע מה אני אלבש לחתונה של עצמי. אבל יהיה בסדר.

ואף אחד לא משלה את עצמו אלו לא נישואין, דתיים, האם יש בהם קדושה? כן! אך הם לא דתיים אורתודוקסים. בעיקר כיוון שההלכה האורתודוקסית לא יודעת להתמודד עם זה. באותה מידה שחינה הינו טקס לא דתי אורתודוקסי, לא בגלל שיש בו בעיה, פשוט כי היא לא מכירה בו ואותו.

אני מצדי לא מבין את האנשים שאומרים שנישואין זה רק בין גבר ואישה, לכם תהיה את ברית הזוגיות. לי אישית זה פחות מפריע בפועל. אבל מפריע לי שאומרים לי שלא מגיע לי מילה מסוימת, ואין לזה באמת סיבה טובה.

דרך אגב להט"בים ממש לא מנסים להרוס את מבנה התא המשפחתי ה"מסורתי". הפוך, אנו באים לחזק אותו. לבנות גם בינינו מודל שבו שני הורים שמחויבים זה לזה, מקימים דור המשך למען המשכיותו של הגנים, העם והמסורת.

אז למה אני לא מרגיש בנוח לדרוש נישואים גאים בארץ?

כיוון שיש עוד הרבה זוגות שלא יכולים להתחתן בארץ, פסולי חיתון כאלה ואחרים. וכמו שכתבתי פוסט השבוע על כך שנועם ואני הבנו שלא נוכל להתחתן בארץ כיוון שאנו בקשר של כהן וגרוש. הבנתי שזה לא פייר לדרוש לעצמי זכויות שאני לא יכול לדרוש בשביל אנשים אחרים.

ועם זאת שאני בעד שכל אדם יעשה מה הוא חושב לנכון עם חייו, הפייזיים ההלכתיים והמטא-הלכתיים, בניגוד לזוג גברים (או נשים) שמביאים ילדים ביחד שהשאלות ההלכתיות לגבי הילדים שלהם הינן קלות למענה. אצל ילדי פסולי חיתון אחרים השאלות יכולות להיות יותר מהותיות, ואני לא יודע מה לעשות עם זה.
ובמסגרת היציאה מהשורה, אני לא כל כך שמחתי על הדרך שבה נתקבלה ההחלטה בארה"ב. על ההחלטה כן שמחתי אבל לא על הדרך.

קשה עם זה שחמישה אנשים החליטו עבור כל האומה. כמאמין גדול בדמוקרטיה. אני רוצה שאנשים יבינו שזה הדבר הנכון לעשות, ושזה יתבטא בהצבעה שלהם. שזה לא יתבצע כסוג של כפייה אלא כהחלטה משותפת. אני כותב שזה סוג של כפייה, כיוון שאין פה בעצם שום כפייה, זה שזוג גייז יכולים להתחתן לא משפיעים עליך יותר מאשר שיש סניף של מקדונלדס באמצע עמק רפאים שבירושלים.


לצערי, גם בארץ רוב השינויים הפרו-להט"בים התקבלו בבית המשפט ולא בכנסת. הייתי מייצר על זה יותר, אבל כנראה שזו הדרך היחידה, במקום שבו הכנסת מסרבת אפילו להביא את זה לדיון.