יום רביעי, 7 בינואר 2015

דתל"ש

אני אוהב את הבדיחה הזו כי תמיד יש פרצוף אחד בקהל שאומר אתה הולך לגיהינום על זה. את האנשים האלה אני רוצה לפגוש בגן-עדן ולהגיד "הי זוכר אותי?" נראה מה הפרצוף שלהם יהיה אז. (ג'ים גאפיגן)

נועם הוא לא דתי, נועם הוא דתל"ש. נועם הוא דתי לשעבר. לידע כללי בעולם הדייטים שמחוץ לעולם הדתי דתל"שים נמצאים בראש הרשימה, אנשים איכותיים עם ראש על הכתפיים ועם מסורת וערכים.

הקהילה הדתית היא קטנה, הקהילה הדתית הגאה היא עוד יותר קטנה, היא גדלה עם הזמן, אבל עדין, היא די קטנה. אנחנו מספיק גדולים כדי שבחור יגיד שהוא רוצה דווקא בן זוג דתי, ומספיק קטנה כדי שהבחור הזה יישאר לבד.

כשאני מדבר עם קבוצות אני מראה את העדפה להיות דווקא עם דתי כצמיחה והצלחה של הקהילה הדתית הגאה, ואכן לא מזמן הייתה החתונה הראשונה של זוג ששני בני הזוג דתיים ואני יודע על עוד אחת שמתוכננת. אני לא מדבר על זוגיות של שתי נשים שם זה יותר נפוץ עד כמה שידוע לי.

העדפה שלי הייתה לצאת עם דתי. אבל בעקבות שיחה עם שדכנית מדהימה הבנתי שיש הבדל בין "רוצה" ל"צריך". אני "רוצה" מישהו דתי, אני "צריך" מישהו שפשוט יבין על מה אני מדבר.

עד עכשיו יצאתי עם דתיים או חילונים. נועם הוא הדתל"ש הראשון שאני יוצא איתו, אני לא יודע איך זה קרה שעד עכשיו לא יצאתי עם דתל"ש. היתרון של לצאת עם דתיים הוא שהם יודעים על מה מדובר וכשאתה אומר שצריך לקנות נייר טואלט חתוך לשבת הם לא מסתכלים עליך כאילו נפלת מהירח. היתרון בלצאת עם חילונים הוא שהם הרבה יותר שלמים עם הנטייה המינית שלהם ולא אכפת להם אם אתה הולך עם נעלי עקב.

סתם, נעלי עקב זה לא קשור לנטייה מינית זה קשור למגדר.
היום קראתי שבכלל נעלי עקב הומצאו עבור גברים ונשים החלו ללכת איתן בכדי להיראות יותר גבריות. אבל זה באמת לא קשור, ואני לא הולך עם נעלי עקב.

בכל מקרה הייתי מחלק את הדתל"שים שאני הכרתי מבין חברי לשלוש קבוצות עיקריות:
אלו שאפתיים לגבי הדת, אלו שהם אנטי, ואלו שמחבבים מרחוק.

היתרון שבלצאת עם דתל"ש הוא שמצד אחד הם יודעים על נייר טואלט חתוך ומצד שני שלמים עם הנטייה שלהם, החיסרון הוא שלפעמים אתה לא יודע מאיזה קבוצה הבחור איתו אתה נפגש עד שאתם מתחילים לצאת. נכון שלפעמים הם כמו טבעוניים, יוודאו שאתה יודע מה הם, למה הם בחרו את הדרך בה הם בחרו ומתי הפעם האחרונה שהם הניחו תפילין מעור של פרה.

אבל עם נועם, מצאתי קבוצה רביעית, אני מתפלא שלא חשבתי עליה לפני. היא מסובכת ומופלאה, ומדהימה, ואני לומד מנועם המון, אהה כן, נועם בקבוצה הזו, אם זה לא היה ברור.

כדתי אני מאמין שכל המצוות הם יחידה אחת, אני לא יכול להחליט מה בא לי ומה לא, יש דברים שמותר להקל ויש דברים שצריך להחמיר, אבל כך גדלתי וחונכתי בעולם הישיבות. נועם מאמין גם כן בזה. רק מהצד השני, הכל יחידה אחת ולכן לא צריך לשמור על כלום.

אבל בקבוצה הרביעית של נועם, ואני לא אתפלא אם היא בעצם הקבוצה הגדולה ביותר, היחס הוא שונה בין מצווה למצווה ובין הלכה להלכה. יש מצוות שהוא מאוד מחבב, ויש מצוות שהוא לא סובל. עוד לא עברנו על כל שש מאות ושלוש עשרה האפשרויות, אבל אני לומד גם על עצמי, למה מצווה זו חשובה לי ולמה זו. לפעמים לו יש תשובות יותר טובות ממה שלי יש.


אני אגיד את המובן מאילו, שקשר טוב זה בעצם הקשבה ונתינת כבוד אחד לשני. ריגש אותי מאוד לראות שכשהוא בא אלי לשבת הוא הגיע ללא מכשיר סלולרי. ואני למדתי לשאול את השאלות הנכונות בגלידריה שהייתה ללא תעודת הכשר. אני מקווה שנמשיך למצוא את הגשר בין האמונות שלנו, בלי לבטל אחד את השני.



2 comments:

  1. הבעיה היא שלפעמים אין שום משבר אמונה. זה לא שאתה לא רוצה להיות דתי, אלא שהחברה הדתית דוחה אותך בשתי ידיים ובועטת אותך החוצה.
    קשה להיות דתי במקום שלא רואה אותך כחלק ממנו ("אין דבר כזה הומו דתי זה כמו אוכל חזיר דתי")
    גם הקבוצה הרביעית יכולה להתחלק לתתי קבוצות....
    אלה שהלכו בגלל משבר אמוני ואלה שפשוט לא יכלו להשאר כנציגים של תחום ביניים מורכב כל כך.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני חושב שמה שאתה אומר נכון מאוד, וזה נכון לכל ארבעת הקבוצות ולא רק לאחרונה.
      החברה הדתית חייבת ללמוד ולהבין אתה המצב של הלהט"בים

      מחק

תודה :)
ויום מצויין