יום רביעי, 1 ביולי 2015

בעקבות החלטת בית המשפט בארה"ב

לעמוד הפייסבוק שלי 

אז נישואין גאים אושרו עכשיו בכל ארצות הברית, זו בהחלט התקדמות שם ביבשת הגדולה. רבים מחברי הגאים, החליפו צבעים מקנאה, ואז הם גילו שכנראה זו ניסוי חברתי של פייסבוק והחליפו את התמונה בחזרה. כנראה שעוד מעט נגלה שם ההדלפה על הניסוי הייתה של פייסבוק ואז גם ההחזרה היא בעצם חלק מהניסויי.

לא ראיתי אף אחד מחברי אומר אז בואו ניסע לארה"ב להתחתן. רובם כאמור קינאו ואיחלו שהשינוי יקרה כאן בארץ בקרוב. ואכן ניסו להביא לדיון בכנסת בנושא, וההצעה הורדה מסדר היום.

איפה התאים הגאים של המפלגות?

אני לא איחלתי את זה, או דרשתי את זה. לא שאני נגד נישואים גאים בארץ. במיוחד לא בדרך שזה נעשה כלפי הזוג שהגבר הינו טרנסג'נדר. הפוך אני ממש בעד. עוד לא פתרתי לעצמי את הנושא ההלכתי, ולכן אני לא יודע מה אני אלבש לחתונה של עצמי. אבל יהיה בסדר.

ואף אחד לא משלה את עצמו אלו לא נישואין, דתיים, האם יש בהם קדושה? כן! אך הם לא דתיים אורתודוקסים. בעיקר כיוון שההלכה האורתודוקסית לא יודעת להתמודד עם זה. באותה מידה שחינה הינו טקס לא דתי אורתודוקסי, לא בגלל שיש בו בעיה, פשוט כי היא לא מכירה בו ואותו.

אני מצדי לא מבין את האנשים שאומרים שנישואין זה רק בין גבר ואישה, לכם תהיה את ברית הזוגיות. לי אישית זה פחות מפריע בפועל. אבל מפריע לי שאומרים לי שלא מגיע לי מילה מסוימת, ואין לזה באמת סיבה טובה.

דרך אגב להט"בים ממש לא מנסים להרוס את מבנה התא המשפחתי ה"מסורתי". הפוך, אנו באים לחזק אותו. לבנות גם בינינו מודל שבו שני הורים שמחויבים זה לזה, מקימים דור המשך למען המשכיותו של הגנים, העם והמסורת.

אז למה אני לא מרגיש בנוח לדרוש נישואים גאים בארץ?

כיוון שיש עוד הרבה זוגות שלא יכולים להתחתן בארץ, פסולי חיתון כאלה ואחרים. וכמו שכתבתי פוסט השבוע על כך שנועם ואני הבנו שלא נוכל להתחתן בארץ כיוון שאנו בקשר של כהן וגרוש. הבנתי שזה לא פייר לדרוש לעצמי זכויות שאני לא יכול לדרוש בשביל אנשים אחרים.

ועם זאת שאני בעד שכל אדם יעשה מה הוא חושב לנכון עם חייו, הפייזיים ההלכתיים והמטא-הלכתיים, בניגוד לזוג גברים (או נשים) שמביאים ילדים ביחד שהשאלות ההלכתיות לגבי הילדים שלהם הינן קלות למענה. אצל ילדי פסולי חיתון אחרים השאלות יכולות להיות יותר מהותיות, ואני לא יודע מה לעשות עם זה.
ובמסגרת היציאה מהשורה, אני לא כל כך שמחתי על הדרך שבה נתקבלה ההחלטה בארה"ב. על ההחלטה כן שמחתי אבל לא על הדרך.

קשה עם זה שחמישה אנשים החליטו עבור כל האומה. כמאמין גדול בדמוקרטיה. אני רוצה שאנשים יבינו שזה הדבר הנכון לעשות, ושזה יתבטא בהצבעה שלהם. שזה לא יתבצע כסוג של כפייה אלא כהחלטה משותפת. אני כותב שזה סוג של כפייה, כיוון שאין פה בעצם שום כפייה, זה שזוג גייז יכולים להתחתן לא משפיעים עליך יותר מאשר שיש סניף של מקדונלדס באמצע עמק רפאים שבירושלים.


לצערי, גם בארץ רוב השינויים הפרו-להט"בים התקבלו בבית המשפט ולא בכנסת. הייתי מייצר על זה יותר, אבל כנראה שזו הדרך היחידה, במקום שבו הכנסת מסרבת אפילו להביא את זה לדיון.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה :)
ויום מצויין