פעם אחת נתתי לנועם ורד, פעמים קבלתי ורד. אלו היו שני וורדים שונים
משני נועמים שונים, בשתי דרכים שונות. נועם אחד ירד מהאוטו. ניגש לעברי הסתכל לי
בעיניים, ושלף את הפרח. היה ברור שהוא השקיע בבחירת הוורד הנכון, ועוד ברור היה
שהוא דמיין את המהלך, ואת התגובה שלי. הוא חשב מה להגיד ויותר מזה הוא חשב מה לא
להגיד.
בפעם האחרת , נועם נתן לי את הוורד והלך לשטוף ידיים. טוב שהוא לא אמר
לי: נדב, יש לך ורד על השולחן, קח אותו לפני שהוא ישאיר סימן.
למדתי שיש, לפחות, שתי דרכים לתת ורד. הנכונה וכל השאר. כמובן
שהתגובות שלי היו שונות לחלוטין בשתי המקרים. ולמקרה שתהיתם כשאני נתתי את הוורד
זה היה כמו הסיפור הראשון. כמובן.
חשבתי לעצמי: איזה יופי להיות בקשר, להשקיע במישהו אחר, ורק לרצות
שהוא יצליח, שרק יהיה לו טוב.
חשבתי לעצמי: איזה טעות עושים הרבנים שכל מה שהם חושבים זה האם מותר
להומואים לעשות סקס. ואני בכוונה כותב את זה כך. אלו המחשבות העוברות להם בראש.
וכן, אני מדבר על השו"ת שעלה באתר עם התשובות של הרב הראל. חוסר
היכולות להבין מה שעובר על הומואים (אפילו חוסר היכולת להגיד את השם) מוריד את רמת
הדיון ללאסור לאסור ולאסור. בלי ניסיון לחשוב על מה מותר ומה אפשר. בלי להבין את
דברי חז"ל שלא לשפוט אדם עד שתגיע למקומו.
ושלא ינסו להגיד שזה נגד רוח ההלכה לחפש היתרים. נראה מה הרב היה אומר
לזוג שמסתבך עם איסורי נידה, למקרה שצריך מדריכה מינית, או זוג שרוצה להתחתן ויש
שאלות לגבי השושלת שלו. הלכה האורתודוקסית יודעת למצוא היתרים. גם בשאלות קשות
ביותר, גם בנושאי דארייתא.
היהדות יודעת גם להשתמש בהקלות, קולות (לקרוא במלעיל ) כשצריך. למשל ספר
החסידים שהרב ידע לצטט בתשובתו לגבי אוננות. אך מיד אחר כך לבטל את ההיקל במחי יד
מפני שזה עלול לגרום להתדרדרות. או בגישתו הכוללת לגבי זוגיות. כאילו שכל מה
שמעניין אותנו זה רק מין, ועל זה מתבססים השאלה, הרצון והצורך. במקרה אני מכיר זוג
שהחליטו לחיות בקדושה ונשארו כך מעל עשר שנים.
הרב ידע להתעלם כשנוח לו או להגיד שפה מתאים הדרכה אישית כשהוא לא רצה
להגיד דברים בפומבי, ואך בחר להכריז בקול רם ונישא, שבעצם אין להומואים שום דבר
לעשות עם החיים שלהם, חוץ מלהתחתן עם לסבית. ובנוחות מרבית, יש לו מיזם שידוכים
מתאים. שהוא בעצמו אמר בעבר שלא מתאים לכולם.
האם הרב חשב על אותו בחור צעיר שרצונו להיות אהוב ונאהב, שקורא את
תשובותיו המוטות, וחושב לעצמו שאין לו תקווה. שהוא מוקצה ומשוקץ בגלל הנטיות שיש
לו. ומי יודע אילו מחשבות עוברות לאותו בחור בראש בגלל מה שהוא רואה למול עיניו.
כיצד נוכל להגיד בכנות ידינו לא שפכו את הדם הזה?
אני יודע מה יגידו המצקצקים בלשונם, אתה מזלזל כיצד אתה יוצא כנגד רב
בישראל? אז דבר ראשון איני מזלזל ברב, אני מעביר ביקורת לגיטימית על דעותיו ועל
דרך התבטאותו. מהרב עצמו שמעתי ביקורות מזלזלות על רבנים שלא מסכימים לדעתו. אז
אני מניח שלמדתי ממעשה רב שמותר, למרות שאני לא עשיתי זאת.
עברנו את השלב שאנו צריכים להודות לכל רב שמסכים לדבר עם הומואים.
יותר מזה העולם כל כך התקדם שבניגוד לרב הראל, יש רבנים שאפילו לא אומרים שצריך
לשלוח כל הומו לטיפול המרה, ואפילו שמותר לקבל אותם לקהילה, אותם ואת בני זוגם
המוצהרים. אני מניח שם הצליחו להבין שיש פה משהו קצת יותר מסתם עם מי נשכב הערב.
