יום רביעי, 29 ביוני 2016

תיסכולים

עכשיו 2:24 בבוקר, חזרתי לחדר שלי במלון. שאר החבר'ה נשארו במסיבה מי יודע עד איזו שעה היא תמשיך. הדיג'יי דווקא טוב, כך כולם אמרו, משקיעים בנו פה בסמינר. באמת משקיעים.
הביאו לפה אנשים מדהימים, מצד אחד אנשים עושים דברים נפלאים מצד שני אנשים שבתחילת הדרך שלהם, דרכם האקטיביסטית. כולם ממש נחמדים, כל מאה ארבעים ותשעה האנשים. המון אנשים. יותר מידי אנשים. יש פה כמות גדולה של להט"בים כך אמרו לי. אני לא מצליח לזהות. לא יודע למה. אולי כמות האנשים האדירה שצריך להכיר בארבעה ימים.

אני מוצא שקשה לי יותר להתחבר להטרואים, זה מתסכל אותי.
מצד שני אני לא מצליח למצוא פה להט"ב להתחבר אליו או אליה, גם זה מתסכל אותי.
על הסמינר עצמו אכתוב בפוסט אחר, וזה פחות מתסכל אותי, לפחות יש תוכנית.

השיא של התסכול במסיבה. אני לא בטוח אם זה השיא, אבל זה בטוח מיוחד כי זה גרם לי לכתוב את הטור הזה בשעה הזו במקום ללכת לישון.

אני כרגיל לא רוקד כשיש בסביבה הטרואים זה מוזר לי. אפילו בגיי בר. החלטתי שהפעם כן הייתי צריך להשתחרר. ואני מאוד אוהב לרקוד. ואפילו אמא שלי אמרה לי שאני רוקד יפה.

אז בהתחלה רקדתי בצד, ולצידי עוד לסבית. חשבתי שאולי עוד כמה הומואים ירקדו איתנו, אבל הם רקדו עם "כולם", הם ממש לא רקדו אחד עם השני, ושאלתי את עצמי האם זה בגלל שהם לא רוצים ש"כולם" יסתכלו עליהם כמשהו חריג, לי זה לא היה מפריע.

אז חשבתי אולי גם לרקוד עם "כולם"

עצירה: אני שומר נגיעה, דיברתי על זה בסמינר, זה היה נושא לשיחה.

לא היה לי עם מי לרקוד, גברים לא, נשים לא. נשמתי עמוק.
רקדתי עם נשים ללא נגיעה, זה היה מעניין, הן ממש נהנו.
אני לא אגיד שסבלתי אבל היה לי חסר משהו.
מסביבי הזוגות מתקשרים בעזרת מגע, מדברים ללא מילים, מקשיבים בעזרת תנועות. ואני מרגיש את החוסר הזה.
בשלב הלימבו של המסיבה אחד תפס לי את היד כשעברנו מתחת למקל, מיהרתי לעזוב לו את היד, כשהמחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה, "אני לא רוצה שתדבק לו סטיגמה."
את הדיון מה זה אומר אשאיר לשעה יותר שפויה.
יש שני אנשים בכיסא גלגלים בסמינר, והביאו אותם לרקוד. רקדו מסביבם, תקשרו איתם גברים ונשים. חשבתי על ההבדל ביננו, על הנראות שלו על הנראות שלי.
על כך שאנשים מוכנים לרקוד איתו כדי שירגיש שייך. האם היו מוכנים לרקוד איתי כדי שאני ארגיש שייך? האם גם לי יש נכות שצריך להתייחס אליה, האם היא הדת? ההומוסקסואליות? שניהן ביחד? משהו אחר?

מידי פעם עצרתי להסתכל סביבי, מידי פעם רקדתי עם אחת או אחרת.
פעם אחת בחור אחד רקד איתי, דווקא בחור דתי, לעשרים שניות זה הרגיש טוב ונחמד, ואז חשבתי שוב על "כולם" ועליו.
והלכתי הצידה. שוב.
חשבתי: למה אנחנו רוקדים עם החריג? לשמח אותו? מתוך רחמים? הבחור שרקד איתי כנראה עשה את זה כי הוא חשב שזה מגניב לרקוד עם גיי, האם אני כלי משחק? קוריוז?

בשתיים עשרים וארבע עזבתי את המסיבה וחזרתי לחדר שלי לכתוב את הפוסט הזה, עכשיו אני יכול ללכת להתקלח.




יום שלישי, 21 ביוני 2016

ערב הקהילה הלהטב"ק הדתית





לפני מספר חודשים השתתפתי בערב קד"ג הראשון שנערך בירושלים. היתה פעילות נפלאה שניכר כי הושקעו מאמצים רבים בהכנתה. הערב היה מדהים. על כן כשהתוודעתי לערב קד"ג 2 שפורסם כערב בסימן חברתי יותר, ללא ספק ידעתי שאני רוצה לקחת בו חלק. כחברת ועדה מנהלת של ארגון בת קול לסביות דתיות, אני מכירה היטב את הנפשות הפועלות ומיד קיבלתי וגם העברתי הלאה את המודעה המבשרת על הערב.

לא רחק הזמן עד שגם רכשתי לי כרטיס והזמנתי חברים וחברות מהקהילה להצטרף. את האירוע ראיתי מפורסם בפייסבוק ואף פרסמנו אותו בניוזלטר של בת קול ובעמוד ובקבוצה בפייסבוק של הארגון. בערב עצמו, אע"פ שהיו בלת"מים ובוטלה אחת ההופעות המתוכננות, נדב – מארגן האירוע הראוי לשבח, ידע להתמודד עם הנושא בהצלחה רבה ובחן.

הערב היה נעים מאוד, ואף חולקו לא מעט פרסים ושקיות מתנה לכל אחד מהנוכחים והנוכחות. למופע האומנותי נדב הביא את נמרוד הראל. מיותר לציין שבתור ציניקנית, עליתי לבמה כמתנדבת ונדהמתי לגלות שגם המוח שלי נפל בקסמיו של נמרוד. אם לסכם את האירוע, שמחתי לקחת בו חלק ואני מקווה שנראה יותר אירועים משותפים לקהילה הגאה הדתית. שבחים מגיעים לנדב על ניצוח ללא רבב והמון השקעה ותשומת לב.
בברכה,
אתי חדאד


אל הקבוצה הצעירה של חברותא הגעתי דרך האתר של חברותא, שלחתי מייל ל'חבר מקשיב', פרויקט של חברותא שמפנה אנשים דתיים שמתמודדים עם נטיות הומוסקסואליות לדבר עם אדם אחר שיש לו את אותה התמודדות.
התקשר אליי נתי, ביקש שאספר לו את הסיפור חיים שלי והציע לי להצטרף לקבוצה של הומואים דתיים בחברותא, שמחתי על ההצעה וישר בשיחה הראשונה הרגשתי שאני חלק, שיש לי מקום שיהיה לי טוב בו.. כחודש אחרי שהצטרפתי לקבוצה, דיברנו בקבוצה על ערב שחברותא מארגנת לקהילה הלהט"בית הדתית. היה נשמע לי חשוב להגיע לערב שהוא רק לדתיים בקהילה והערב היה נשמע מעניין, שאלתי חבר אחר אם הוא רוצה לבוא איתי.

הגענו ואני חייב להודות שההתרגשות הייתה גדולה, לא בהכרח בגלל התוכן, בעיקר בגלל הרעיון להגיע לערב כזה.
רק בחצי שנה האחרונה התחלתי תהליך של יציאה מהארון וסיפרתי לאנשים וכבר יש משהו שהוא נותן לי כל כך הרבה מרחב ומקום להיות מי שאני, התוכן, ההומור, האנשים, הכל היה סביב התחושה שיש לנו מקום ושיש עוד אנשים שמתמודדים כמוני את אותן ההתמודדויות האלה.

הייתה גם תחושה שהערב הזה מקל עליי, הוא מקל עליי מהרצון להתחבא, לקחת טיפה פסק זמן מהמאבקים היומיומיים, מהמלחמות הפנימיות הבלתי נגמרות וליהנות, לצחוק, לא בהכרח כי זה היה הערב הכי מצחיק בעולם, אבל בהכרח בגלל התחושה הנוחה שהוא ייצר אצלי. בסוף הערב עלתה על הבמה מישהי טרנסג'נדרית  שאמרה דבר תורה, והתחושות התעצמו, אנחנו לרגע לא שוכחים את היותנו אנשים שנאבקים יום יום בעצמינו ובטח שלא שוכחים את היותנו אנשים מאמינים, דתיים, אוהבי ה' ומאמינים גדולים בתורה, זה גם חלק מהיום יום שלנו, מהשיח שלנו, ממי שאנחנו ואנחנו לומדים לשלב בין שני העולמות. הנה, חשבתי לעצמי, יש דבר כזה להט"ב דתי.

לכל המארגנים של הערב, מתוך שאיפה לקבלה עצמית של כל אחד ואחד ושילוב אמיתי בחברה הדתית ובחברה כולה


יעקב

----


התוכניה:




מתנות ממעגל הנתינה:
 



מתוך חבילות השי:



יום ראשון, 10 באפריל 2016

הדברים שאמרתי בכנס בית הלל


שלום וברכה שמי נדב שורץ סגן יו"ר חברותא הומואים דתיים וכיום גם רכז קהילה בבית הפתוח.
דבר ראשון ומעל לכל אני רוצה להכיר בעובד החשובה שארגון חשוב כבית הלל החליט לעסוק בסוגיה בגלוי ובקול רם, בלי צורך להתחבא או להישאר בארון. אני רוצה גם לציין שזו פעם ראשונה שגם הוזמנו אל שולחן הדיונים הומואים ולסביות לשאת את דברם ולהעיר הערות.
אני רוצה להגיד שאני אישית דנתי עם הרבנים וראיתי כמה שכוונתם טובה, ואם אני מעביר פה ביקורת היא מתוך הבנה שנעשה כאן דבר חשוב, ויש לנו אוזן קשובה.


ואולי דווקא בגלל זה הפתיעה אותי שורת הפתיחה:" מסמך זה פונה אל הקהילה ואל הציבור הדתי. הוא עוסק באנשים בעלי נטיה חד מינית אך קהל היעד שלו הוא הציבור בכללו."


האם בעצם ההכרזה הזו הוצאתם הומואים ולסביות מחוץ לקהילה הדתית? ובניסיון לכלול אותנו בפנים, בעצם שמתם אותנו מחוץ לגדר?
ובנוסף האם זה הגיוני להגיד אמירה כזו? מי היא אותה קהילה שאליה פונה המסמך? ההורים שלנו? אחים ואחיות שלנו? חברים שלנו? חברים של ההורים שלנו? האם לא נושפע ישירות ממסמך כזה?


זה נכון, ולצערי ישנם עדין משפחות שאינן יודעות איך לקבל את ילדם וחברי קהילתם השונים, ולא משנה מהי הסיבה לשוני.
האמונה על היח"צ של בית הלל שאלה אותי לקראת הכנס מה הייתי רוצה מהמסמך? אמרתי לה שהכי הייתי רוצה שלא נצטרך את המסמך הזה, לדעתי מסמך הקורא לסובלנות כלפי השונה, מספיק לכלול תשע מילים, מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך, ואהבת לרעך כמוך.


ואל תתבלבלו, בין הלכה לחברה. שאלת הקבלה אינה דתית או הלכתית אלא חברתית. איני אומר שאין כאן שאלות הלכתיות, יש וגם עליהם יבוא היום לדון (אתמול) אני אומר שהסיבה לקבלה או חוסר קבלה היא חוסר הכירות וחוסר סובלנות, ואינה על בסיס הדת.


פעם דיברתי עם אדם שהיה לו מאוד קשה אפילו לדון בנושא והוא טען שהסיבה היא דתית. שאלתי אותו אם אצלו בבית הכנסת יש לפעמים קידוש,
כן הוא אמר
המשכתי ושאלתי ובקידוש , מגישים לחם וכאלה?
כן הוא אמר
והרב יודע שזה מה שקורה בבית הכנסת?
כן חזר ואמר
טפו, לבית הכנסת הזה לעולם לא אכנס,
כאן הוא נכנס לפניקה ושאל מה הבעיה?
אמרתי לו, אתה יודע שאצלכם בבית הכנסת יש אנשים שלא מברכים ברכת מזון אחרי שהם אוכלים בבית הכנסת והרב יודע על זה ולא אומר כלום.
לשמחתי האיש הבין את הנקודה


ובשיחות שאני מעביר אני הרבה פעמים נותן את ההשוואה הבאה:
כאשר יש איש ואישה שאינם שומרים תורה ומצוות ומחזיקים ידים ונותנים ככה נשיקה על הלחי, על כמה איסורים הם עוברים? לפחות אחד.
כאשר גבר וגבר, הולכים יד ביד ונותנים ככה נשיקה על הלחי, על כמה איסורים הם עוברים? אפס
ועדין מה שיפריע לאנשים בעין זה הגבר והגבר
נושא הקבלה, כל קבלה של השונה היא חברתית.


ולשמחתי הרבה אני רואה שינויי, אצל אנשים שבאמת באים לדבר לפגוש ולשאול שאלות.


לא מזמן לאחר שיחה שהעברתי, פגשתי אישה מאוד חשובה, החלפנו כמה מילים, ולבסוף היא אמרה לי, אתה יודע מה, עכשיו אני מבינה שלא באתם לעשות פרובוקציה, אלא אתם באמת מבקשים פשוט לחיות חיים.


בהזדמנות אחרת, הורי, שהולכים לתהלה (תמיכה להורים ללהט"ב), הורי הגיבורים והנפלאים סידרו שאדבר עם חבריהם לבית הכנסת, האמת שבהתחלה פחדו לספר מה הנושא, ואנשים הגיעו להפתעה. השיחה הסתיימה אחרי שעתיים וחצי קשות ונפלאות שבסופן חברי הקהילה הקיפו את הורי חיבקו וחיזקו אותם.


כי הגענו לתקופת זמן שבה תם עידן הארון, רבנים עוסקים בנושא הזה בגלוי, הורים יוצאים מהארון, גיל היציאה מהארון הולך ויורד.
והיום יש הומואים ולסביות בי סקסואלים וטראנסג'נדרים שיכולים לדבר בחופשיות לענות על שאלות, עם ידע ועוצמה מחד ועם מטען רוחני מאידך.
אנחנו כבר לא באים מתוך מקום של חולשה, של מסכנים, של חולים של תועבה.
אנחנו כאן, אנחנו לא סתם תופעה שאפשר להתעלם ממנה.


כי הצד השני של זה המחיר של השתקה, הוא הארון וכמו שהרב בני לאו אומר ארון זה ארון קבורה, אחוזי ההתאבדות ונסיונות להתאבדות אצל בני נוער להט"בים דתיים הם בסכנה של פי שלוש מלהט"בים חילונים שאצלם הנתון יותר גבוה מבני נוער רגילים , פי שלושה, האם פיקוח נפש אינו דוחה את כל התורה כולה? וכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו?


וגם מהפן הדתי, אנו רואים היום יותר ויותר להט"בים שמרגישים בנוח להישאר בעולם הדתי, האם עדיף לדחות אותם? האם עדיף לשלוח מסר לקהילה הדתית שאדם שמחפש זוגיות עם בן או בת מינו לקהילה יש לדחות אותו?


ותשאלו האם אתה לא מפחד שככול שנדבר על זה יותר יהיו יותר "כאלה"
אז דבר ראשון לא צריך להגיד "כאלה" או "כזה"  "חד מיניים" אפשר להגיד הומואים ולסביות, אלו לא מילים רעות.
דבר שני זה פשוט לא עובד ככה, כפי שכתבו במסמך אנשים לא בוחרים להיות בעלי נטיה מינית שונה,  אני מכיר בנטייתי המינית מגיל 13, וזה לא בגלל שחשבתי שזה יהיה מגניב להישאר בארון למשך 15 שנה.


לי לא היה עם מי להתייעץ, רבנים דחו אותי ודחפו אותי מכל המדרגות.
מתוך החוויות האישיות שלי אני שמח שגוף רבני דן בזה, ומתווה דרך, דרך שלא קוראת לנידוי חברתי, דרך שלא מפנה לטיפולי המרה או טיפולי למציאת הזהות האמתית שלך או כל שם שיקרי אחר שיתנו לזה, אבל גם כאן, זו רק תחילת הדרך..


אני רוצה להקדיש חצי דקה לטיפולים הללו שוב לא משנה מה שמם אבל מטרתם אחת,טיפולים אלו הוכח שהם מסוכנים ולא הוכח שהם מצליחים. אל, אל תשלחו את הילדים שלכם לכזה דבר, אל תשלחו את עצמכם לדבר כזה. אין לזה שום הצדקה הלכתית או נפשית. אבל יגידו יצא מחקר שטוען ששליש הצליחו להשתנות! אז כל מי שקרא את ה"מחקר" הזה מבין שהוא אינו עומד באף מבחן מדעי, ואף הרב שרלו יצא כנגד מחקר זה, באומרו שהוא גם לא עומד במבחן הזמן.
תאהבו את ילדכם, תאהבו את עצמכם.


פגשתי פעם מישהי שיצאה מכנס בו אמרו לה רבנים שאנשים יכולים וצריכים להשתנות. כאשר שאלנו אותה אם היא היתה רוצה שבנה או בתה יתחתנו עם אדם שעבר כזה "טיפול" היא החלה לגמגם, וכאשר שאלנו מה קורה עם אדם שניסה ולא הצליח להשתנות, היא אמרה שעל זה לא דיברו בכנס


לפי טיוטת המסמך שקיבלתי טענו שעדיף מין מזדמן על פני זוגיות, טענתי בפני הרב שלא יכול להיות שזו ההלכה וציינתי תפיסות עולם יהודיות והלכתיות הסתורות את הקביעה הזו. ויותר מזה, אמרתי שפוסק הלכה לא יכול לפסוק לפני שהוא מכיר את המציאות והזמנתי את הרב שיראה איך נראה חיפוש מין מזדמן,


התוצאה: הרב הבין את שהוא לא הבין קודם, ותיקן משהו קטן במסמך. האישה שפגשתי הבינה שדברים אינם שחור ולבן.אם אין דיבור איתנו אם אין מספיק הכירות עם העולם הלהט"בי וכן אני מכניס פה גם סוגיות של מגדר, פסק ההלכה פשוט אינו נכון.


מדוע בנושאים של ממזרות, או של עגונות רבנים מוכנים לעשות שמיניות בהלכה כדי לפתור שאלות הלכתיות, ובנושא של להט"בים כל כך מפחדים לגעת?
מדוע במסמך הלכתי שפונה "רק" אל הקהילה הדתית היה צורך לכתוב על איסור למסד זוגיות?


ובסופו של דבר בבקשה לא לכתוב מסמך על הומואים ולסביות ולרשום שזה לא מדבר אל הומואים ולסביות,

אחרי הכל גם אני, לא דיברתי עליכם, דיברתי אליכם.