הגרסה היותר בועטת:

הגרסה היותר בועטת:

פעם ראשונה נפגשנו במפגש קבוצתי של הומואים דתיים ואני חשבתי שהוא ממש חמוד, אבל הוא לא השאיר לי דרך ליצור איתו קשר, חיפשתי אחריו בפייסבוק, אבל לך תמצא מישהו כשכל מה שיש לך זה שם פרטי, ועיר. וזה לא שיכלתי להתחיל לשאול אנשים, לא ידעתי אם הוא בארון או לא. למזלי, לאחר כמה חודשים, הוא מצא אותי. 

נועם גם דתי וזה מצוין כי תמיד רציתי בןזוג דתי. אני רוצה משהו שמגיע מעולם הערכים שלי, שנוכל ללמוד תורה ביחד, ונלך לתפילה ביחד, למרות שאני החלטתי שאני לא יכול להתרכז כשהוא יושב לידי, ולכן אנחנו יושבים במרחק מה. והוא לוקח את זה כאתגר. כשאיתן שאל אותנו לגבי שולחן השבת שלנו, דנו מי ידליק נרות ומי יעשה קידוש. לי היה ברור שאני אעשה את שניהם, מצד שני נועם עדין חושב שיש לו אמירה בעניין.

שנינו אוהבים דברים דומים, ומתעניינים בתחומי עניין קרובים ולא חסר לנו על מה לדבר. והוא יודע הכל, הייתי רושם המון אבל הוא עלול לנסות להשלים פערים. הוא יותר שכלתן ואני יותר רגשי. יש לי קטע איתו שאני אוהב לעצור לרגע ולשאול את עצמי מה אני מרגיש עכשיו. אני חושב שזה חשוב מאוד. ההבדלים ברורים, ועדין אני חושב שיש בינינו איזון ואין אחד שהוא יותר נשי ואחד שהוא יותר גברי.

אני מתגעגע אליו, הוא גר במרחק של שעתיים נסיעה ושותפים שלו בדירה לא יודעים עליו, אז זה לא כל כך הגיוני לנסוע אליו, לכן אנחנו נפגשים בעיקר כשהוא מגיע לירושלים להורים, שגם הם עדין לא יודעים. אבל אנחנו מדברים הרבה, ואנחנו לומדים להכיר אחד את השני כי אצלנו אין כללים ברורים מה התפקיד של כל אחד ומי אחראי על מה. 

בחזרה לקודם