בתחילת הכנס הרב הראל ציין שבכנס הקודם פינצרו לו את הרכב, והדביקו לו
מדבקה שלא יורדת על החלון והוא מקווה שהטרור הלהט"בי לא יכה בו גם כאן. [הקהל
צחק.] בכלל במהלך כל הכנס הקהל צחק כמו על פי סימן לכל בדיחה על חשבון הקהילה.
הוא הציג את "המחקר" שהוא עשה אני שם בגרשיים את המילה מחקר
מכיוון שנראה שהמחקר לא עומד בקריטריונים אמפיירים או אכותניים, לטענתו בין שליש
לשני שליש הצליחו להשתנות ברמה שהוא מגדיר מספקת. כל זה על פי הודעתם של המשתתפים
בשאלונים בלבד. אנשים שבוודאי יש להם סיבה לרצות את עורך השאלון, כ400 איש במספר.
במהלך כל השיחה הוא אמר שיש עוד דברים אבל שהוא לא רוצה לדבר עליהם
כמו שיטות טיפול מיוחדות (אני הבנתי שזו סרוגייט - מטפלת מינית) , או מה הטיפול
עצמו.
אחד מהמסקנות מהסקר הוא שצריך לתפוס את ההומואים כשהם עדין קטנים כי
הזמן שעובר בין הזמן שהילד מבין את המשיכה שלו לזמן שהוא עובר טיפול היא קריטית.
צמד המילים "תקופת הקינון" של ההומוסקסואליות נזרקו לאוויר בשלב כלשהו.
לאחר מכן הצטרפו לרב לפאנל שהוגדר כקשת רחבה של דעות: צבי מוזס שטוען
שאפשר להשתנות, דרור זנדמן שטוען שבטוח שאפשר להשתנות. הרב שאל שאלות כגון מה
התגובה הראשונה שלך למטופל שמספר על נטיות אחרות, או כיצד ניתן להפיג את החששות של
אנשים כלפי טיפולי המרה.
הרב אמר שאצלם במכון לא
קוראים להומואים הומואים כי אפילו באמריקה לא עושים את זה כי זה פוגעני. כמובן
שגייז לא מתאים ונטיות הפוכות זה שיפוטי ולכן הם משתמשים בשם מת"ם שאלו ראשי
תיבות של משיכה תוך מגדרית, אף אחד ממנו לא השתמש בביטוי באופן רציף וגם הוא זלג
לכל מיני ביטויים אחרים שנזרקו לאוויר כגון: חולים, סוטים, חולי נפש, וכו'
הביטויים התקבלו בשוויון נפש מצד מנחה הפאנל שכאמור לא רוצה לפגוע בהומואים ולכן
קורא להם רק מתמניקים. (אלא אם כן הוא שוכח.)
ב"ה שבזמן השאלות כאשר אישה אחת שאלה על פדופילים הרב דאג להסביר שאין קשר
בין פדופיליה לבין הומוסקסואליות. הדבר זכה לכמה מחיאות כפים מקרב הקהל. אבל כדי
לתקן את הרושם הטוב קם מהקהל ראש הארגון והסביר שהרבה מההומוסקסואלים נוצרו מפגיעה
מינית בילדות שלהם על ידי פדופילים וידוע שמי שנפגע מפדופיליה נוטה לעשות את זה
לאחרים.
שימו לב שאני לא מתעכב על התשובות הם נעו בין "טיפולי המרה הם
נהדרים" לבין "אנחנו לא קוראים
לזה טיפולי המרה". במהלך הדיון הוזכרה עצת נפש, ואז קם המנהל שלהם נקרא לו
צביקה כי זה השם שלו. והסביר שהם לא מטפלים רק מפנים לטיפול.
אדלג שוב לשלב השאלות, בשלב השאלות הלב שלי דפק כל כך מהר. הרמתי את
ידי פחדתי שהרב לא יקרא לי לדבר, ראיתי שהוא ראה אותי, הרגשתי שהוא חושב על דרכים
למנוע ממני לדבר. אבל בתחילת הכנס הוא אמר שהם לא מפחדים משאלות או מדעות שונות.
ולכן אחרי מספר שואלים, קיבלתי ראשות לדבר.
נעמדתי הצגתי את עצמי כנדב סגן יו"ר חברותא הומואים דתיים, קולי
רעד, סיפרתי בשתי מילים את סיפור חיי שטופלתי ע"י עצת נפש, הרב הראל עצר אותי
ואמר כמו שצביקה אמר עצת נפש לא מטפלים, אמרתי שבי טיפל מנהל עצת נפש בזמנו ולכן
הם כן טיפלו בי, סיפרתי שהתחתנתי והתגרשתי. שניסיתי. הודתי לרב על המחקר והצעתי לו
לבוא לדבר עם הקהל שזה אמור להיות לו יותר רלוונטי, אצלינו בחברותא, והוא אמר שהוא
מפחד ששוב יפנצרו לו את הגלגלים של הרכב. אמרתישאנחנו תמיד מתנגדים לאלימות, אם
זה באמת קרה. [מלמול של כעס בקהל]
אמרתי שאני לא מבין למה צריך טיפולי המרה הרי אין איסור בתורה להיות
הומו. אז צעקה אישה מהקהל שיש איסור. וכל הקהל השתיק אותה ושמעתי אנשים לוחשים
נכון , אין איסור. קראתי "די לטרור ההטרוסקסואלי" וגם על זה צחקו, אז
אני מניח שהיה קצת איזון בקהל והם גם הטרופובים.
בשל זה בערך הרב עצר אותי ואמר אתה לא באת כדי להרצות האם יש לך שאלה.
אז שאלתי. "האם אתם הייתם רוצים שהילד שלכם יתחתן עם אדם שעבר טיפולי המרה?
הרב נאמן לשיטתו אמר בטח יש לי בת בת18 אני אשמח שהיא תתחתן עם אדם
שעבר טיפול כזה. צבי מוזס היה הרבה יותר זהיר והוא אמר שזו שאלה מצוינת ולא בטוח
וצריך לבדוק וכו' דרור אמר שהשאלה לא הוגנת כי הרי הוא לא רוצה שהילד שלו יתחתן עם
אף אדם שיש לו בהיסטוריה שלו הפרעות נפשיות, או דיכאון, אפילו אם הוא מטופל. אבל
שני הפסיכולגים אמרו שאכן הם מיעצים למטופלים שלהם לצאת עם בנות ולהתחתן ואצלם אף
פעם לא היו גירושין כי הן ידעו לפני. ואני הצטערתי שלא ציינתי שגרושתי ידעה לפני.
כאן הם החלו לדון על האם קודם צריך לפתח משיכה ואז לצאת עם בנות המין
השני או קדם לצאת ואז אולי כך תתפתח המשיכה. לא התאפקתי וצעקתי זה נסויים בבני
אדם. מה שרצתי לצעוק זה "נשים יקרות ככה הייתם רוצים שיתייחסו אליכם כניסיון
לפתח משיכה מינית?"
בשלב כל שהוא זה שישב לפני אמר לי "אתה יכול לשבת" הסתכלתי
סביבי ורק אז שמתי לב שאני עדין עומד ופשוט שכחתי להתיישב מרוב עצבנות.
היה קשה להמשיך לשבת שם אבל לא רציתי לצאת באמצע וגם אנשים שאלו דברים
בהמשך למה שאני אמרתי.
בסוף הפאנל שבו הרב הודה גם לי, ולדברי. הייתה הפסקה. ואז קרה משהו
מדהים.
אנשים באו להגיד לי תודה. תודה על השיתוף תודה שהראתי פן אחר. העבירו
ביקורת על מה שנאמר, החלפתי טלפונים וכרטיסי ביקור עם אנשים, פשוט כבר לא יכולתי
לדבר עם כולם בבת אחת.
פנתה אלי גם האישה שרצתה להראות לי את שהומוסקסואליות אסורה מהתורה.
מתוך ספר של חב"ד על שבע מצוות בני נח. כמובן שלא היה כתוב את זה אלא כרגיל
שהמעשה הוא האסור. ואז אחד מהאנשים שעמדו סביבי דחף לי ליד את הפתק הבא:
לאחר שראיתי שהשיחה לא מתקדמת, אמרתי לה אל תיקחי אותי אישית, אבל אני
אענה לך באותה מטבע. עליך נאמר שאסור ללמד נשים תורה. זה אסור בתורה כיוון שכתוב
ושיננתם לבניך. הסתכלתי סביבי והרגעתי את האנשים שזו לא באמת דעתי. היא אמרה שאני
מעוות את הפסוקים ואני עניתי גם את.
אנשים המשיכו להתייעץ ולדבר ולשאול ולהגיד תודה על השיתוף. הרגשתי שגם
כאן בעצם יש אנשים נפלאים.
יצאתי מרומם ושמח, הבנתי שעשיתי מעשה חשוב מאוד.
הבנתי את החשיבות של להיות מחוץ לארון ולדבר בשמם של אלו שעדין לא
יכולים, מתוך ומחוץ לקהילה.
וזה השיר שהתנגן לי בראש כל הזמן אחר כך:
מה שאתה עושה זה מדהים, אני מקווה שתמשיך
השבמחקיישר כוח
השבמחקכל הכבוד על העוז ותעצומות הנפש
השבמחקכל הכבוד נדב. אני מעריץ את האומץ שלך. ומעבר לכך- את הדרך בה אתה כותב .
השבמחקאתה מעלה עובדות.
לרב הראל מאד נח לדבר על "טרור הומוסקוסאלי" מבלי להציץ לשניה על מעשיו עצמו. כל כך קל לו לדבר על אחרים ולשפוט לחומרה, ובד בבד לקרא לסוטים, למתמניקים ,לחולים בכל הכינויים שבאים בטבעיות. "לטפל" באפן הרסני ומזיק. ובכלל....
התרגשתי נדב.
כל הכבוד לך.