הרצליה

ובכן שאלה ראשונה: פוגי נסע במהירות 130 קמ"ש. עצר אותו שוטר. נשאלת השאלה, מי נסע מהר יותר, פוגי או השוטר?שאלה שנייה: פוגי יצא ברכבת מבאר-שבע. במקביל, הוא יצא ברכבת מחיפה. נשאלת השאלה, מתי יפגוש פוגי את עצמו? שאלה שנייה, האם הוא יתאכזב?(כוורת(

השבוע יצאתי עם נועם להרצליה. חוץ מזה שאין הרבה מה לעשות בהרצליה, גם ירד גשם, אז לא כל כך יכולנו לטייל על החוף. חיכינו ליד החלון לחלון הזדמנויות וברגע שהפסיק הגשם יצאנו לטיול.

הטיול היה רומנטי ביותר, אפילו החזקנו ידיים, דבר שהרשיתי לעצמי כיוון שהיינו בעיר זרה ובה לא הייתי אמור לפגוש אף אחד. בפועל פגשתי אנשים מהעבודה שלי, אבל זה כבר סיפור אחר.

אז הלכנו על חוף הים אוחזים ידיים, נהנים מהרומנטיקה. ואז שמתי לב, לאף אחד לא היה אכפת מזה שזוג גברים מחזיק ידיים ומטייל. אנשים פשוט ראו, הסתכלו והמשיכו הלאה.

תיקון טעות. היו דווקא שתי נשים מבוגרות שהסתכלו, ראיתי את המבט על פני אחת מהן, וכאשר הן עברו אותנו הסתובבתי ואכן היא הסבה את תשומת לב השנייה אלינו, והמבט על פניהן לא אמר "אוי איזה נחמד".

מצד שני הייתה אחת שרצה על החוף, ובצעד לא ברור החליטה לאחוז בידו של נועם. כששנינו הסתכלנו עליה במבט שואל היא אמרה "החלטתי להצטרף". תודה להשם שאז היא החליטה להמשיך בריצתה והשאירה אותנו מבולבלים. המבט על פנינו לא היה "אוי איזה נחמד".

פניתי לנועם ושאלתי אותו אם יש משהו שהוא רוצה לספר לי.

בכל מקרה, אחזור לנקודה שאיתה התחלתי – רובם המוחלט של האנשים פשוט התעלם. מובן שלא ציפיתי לתעודת הוקרה, מדליה או כתבה בעיתון. אבל עמדה שם צלמת וצילמה גלים בים. באמת חשבתי שאנחנו יותר מקוריים.

מבט, חיוך או תנודת ראש, היו גורמים לי הרגשה מיוחדת כלשהיא.

מצד שני גם עוינות לא הייתה, גם כשעברנו ליד גברים שהיו נראים לי קצת מאיימים. כלום.

פעם כשיצאתי עם נועם אחר. נסענו לטיול ביפו, בדרך חזור נסענו ליד מודיעין, ובמקרה זה גם היה היום של מצעד הגאווה בתל אביב. בעומדנו ברמזור אדום החזקנו ידיים מעל גובה החלון, ומישהו במכונית שלידינו הסתכל, וחייך.

זה כל מה שביקשתי חיוך.

אבל לא. נראה שיש מקומות שכל כך התקדמו שאפילו זוג גברים מחובק כבר לא מעניין אותם. לטוב ולרע.