חתונה זו התחייבות בין אדם שלעולם לא יזכור ימי נישואין לבין אדם שלעולם לא ישכח (אודן נאש)
ההתרגשות הייתה בשיאה, עמדתי מול ארון הבגדים ולא ידעתי מה ללבוש.
טוב, לחתונה השניה ידעתי בדיוק מה ללבוש, בגדי שבת: מכנסיים שחורות חולצה לבנה.
לחתונה הראשונה לא ידעתי מה ללבוש מזל שהייתי כבר בחתונה כזו, וקניתי חולצה במיוחד
בשביל זה. אני לא טוב בקנית בגדים, לכן צילמתי תמונות ושלחתי לאיתן שיגיד לי מה
לקנות. שלחתי גם אחת מצחיקה בתור בדיחה, אבל הסתבר שהוא כבר קנה אותה...
בשתי החתונות לא כל ההורים הגיעו, בחתונה השנייה זה היה כי לצערנו
אביו של החתן נפטר. אני לא בטוח למה בחתונה הראשונה למה ההורים של אחד החתנים לא
באו.
בשתי החתונות הנישאים היו דתיים. דתיים בצורה מרשימה.
הם לבשו טליתות חדשות, החתנים, בשתי החתונות, הם אמרו ברכות, חתמו על
הכתובה, העבירו טבעות, שברו כוס... היחידה שלא עשתה כלום הייתה הכלה. אם זו לא
הייתה החתונה שלה היא בטח הייתה משתעממת.
בשתי החתונות לא הייתה ישיבה נפרדת, לי זה לא היה משנה בכל מקרה הייתי
יושב עם הגברים, איתן היה פעם בחתונה נפרדת, הוא היחיד שישב עם חציו השני לשולחן.
הריקודים זה כבר סיפור אחר, אז נכון שבשניהם הסבב הראשון היה חסידי, והסבב השני
לא, ישראלי לעומת אירי בהתאמה, אבל בחתונה השניה היו ריקודים נפרדים בראשונה, לא.
לכן בסבב הזה לא השתתפתי. היו עוד שלא רקדו, חילוני שלא הכיר את הצעדים, חבר שנקע
את הרגל, משהי שלא ידעה לרקוד, אבל אני חושב שאני הגיי היחיד שלא רקד כי היו שם
נשים שרקדו. אפילו לי זה נשמע מתוסבך.
אני לא היחיד שהסתבכתי, כיצד עורכים טקס חתונה דתי, זה ידוע. כיצד
עורכים טקס חתונה דתי לזוג גברים זה כבר יותר מסובך. יש כאלה שמתעלמים מהטקס
המסורתי, ועושים משהו חדש לחלוטין, יש את אלו שלוקחים רעיונות ומיישמים אותם, כגון
לקיחת שבעה אנשים שיברכו את הנישאים במילים שלהם ושבירת כוסות לסמל את שבירת העבר.
או הקיצוניות השניה, אדפטציה מלאה של הטקס אולי חוץ ממחיקת סממנים נשיים, כגון
המילה כלה מכל מקום אפשרי.
החתנים הפעם עשו משהו קרוב, הטקס היה נראה כטקס דתי לכל דבר, כולל שתי
טליתות כולל כתובה, אך לא היה שם ה' בברכות אלו שעלו לברך אמרו גם קטע אישי לפני.
אחד הדברים שהכי ריגש אותי בחתונה הראשונה היה החופה, הי הייתה עשויה
מהטליתות הישנות של החתנים, ובחופה הם התעטפו בטלית החדשה בברכת שהחיינו. בחופה
השניה גם הייתה טלית אך החלק המרגש מבחינתי מלבד זה שאחייניות שלי היו השושבינות
ומפאת גילן הצעיר הן הרשו לעצמן ללכת לכל כיוון אפשרי, היה אביה של הכלה קורא בשמות
הדורות הקודמים של משפחות החתן והכלה ובכך כאילו מזמין אותם לבוא להצטרף לחופה ולטקס
ונותן לטקס מעמד של המשכיות, עבר, הווה ועתיד. באופן עצוב נושא ההמשכיות הוא סוגיה
כואבת אצל קהילת הלהט"ב.
לאחר החופה והריקודים, כשכל הצופים כבר קמו וכל התשואות נדמו, בשלוש
בבוקר, נשארתי עם השאלה האם יש חתונה, חד מינית, דתית אורתודוקסית?
הגישה הראשונה תגיד ברור שאין. ההלכה לא מכירה בזוגיות חד-מינית. איך
היא תכיר בחתונה דתית. ותוסיף לזה שאלות הלכתיות אם בכלל מותר לערוך טקס וכתובה. הצד
השני יגיד ברור אנחנו מאמינים שהקב"ה נמצא היכן שנותנים לו להיכנס, ואם אני
שומר על כללי ההלכה, אני רוצה שהטקס שלי יהיה כמה שיותר בעל סממנים דתיים.
הצד השלישי יגיד, מה עדיף? לקחת טקסים מכל מיני מקומות אחרים בעולם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה :)
ויום מצויין