יש שלושה סוגי של אנשים, אלו שיודעים לספור ואלו שלא. (אנונימי)
יש שני סוגים של אנשים, יש יותר, אבל לצורך העניין יש שני סוגים.
כלומר אני אתמקד בשני סוגים. יש את אלו שבעד ואלו שהם נגד. תמיד זה ככה? לא,
לפעמים יש אפתיים, כאלו שלא אכפת להם.
פעם חשבו שבמצב של סכנה אנשים מתחלקים לשתי קבוצות לברוח או ללחום, יש
את אלו שיעמדו מול הסכנה וילחמו בה, ויש את אלו שיברחו מהאזור האדום, היום הבינו
שיש אפשרות שלישית: לקפוא, אנשים שבמצב של סכנה לא ידעו כיצד להגיב ויישארו
במקומם, לא יזועו, לא קדימה ולא אחורה.
מול השאלה ההומוסקסואלית יצא לי להיפגש עם שני סוגים של אנשים, ותת
סוגה אחת. יש את אלו שבעד, יש את אלו שנגד, ויש את אלו שאומרים שהם בעד אבל הם
בעצם נגד.
את אלו שנגד הכי קל לזהות, הם פשוט נגד, לפעמים עם טעונים יותר חכמים
לרוב לא. עם שנאה תהומית לא ברורה. באמת לא ברורה. למשל ראיתי תמונה של מפגין עם
שלט שאומר שנישואין חד-מיניים זו פעולת טרור, או טוקבקים שאומרים להרוג הומואים,
ורבנים שאומרים שהפתרון היחיד להומואים זה לא להיות הומואים.
את אלו שבעד יותר קשה לזהות, הם בעד, זה לא אומר שהם בעד כל דבר זה לא
אומר שהם יבינו כל דבר, וזה בטוח לא אומר שהם תמיד יגידו את הדבר הנכון. אבל מה
שבטוח זה שהם לא נגד. לאחרונה אני פוגש יותר ויותר כאלה. החל מאנשים שכבר לא
מתרגשים בכלל, ברמת "אז מה חדש?" ו"מה אתה רוצה ממני, אז מה אם אתה
הומו?" ועד לאנשים שאומרים כן בוא נעשה משהו בנידון.
פגשתי כמה רבנים שאמרו לי שיש ממש לשנות את המצב של החינוך בארץ,
במיוחד החינוך הדתי. מיוזמתם הם החלו להרים טלפונים, ולשלוח מיילים. לצערי הם גם
נתקלים ברבנים ששמים להם מקלות בגלגלים, ואומרים להם בזה אל תתעסקו.
רב נוסף שפגשתי העלה בקשה שלא ידעתי איך להגיב לה, הוא אמר שהוא רוצה
שאדבר עם קבוצה של רבנים בתנאי שלא אומר להם שאני הומוסקסואל.
לא ידעתי כיצד להגיב מצד אחד זה להסתיר את מי שאני, וזה נוגד את המטרה
של השיחה. מצד שני זו יכולה להיות הזדמנות
טובה להגיע אל אנשים שלא מכירים בכלל את הנושא הלהט"בי. בכלל לא. הרב הזה שאל
אותי מה זה אומר הומוסקסואליות, והייתי צריך להסביר לו שזו משיכה של אדם לבני
מינו.
בשיחה השנייה שלנו אחרי שהוא למד קצת על הנושא, הוא שאל למה צריך את
השיחה הזו? אמרתי לו שאפילו כשדיברנו הוא אמר דברים פוגעניים בלי לדעת כמו
"נטיות הפוכות" וזה משהו שלא אומרים. הוא אמר אבל זה באמת הפוך מהנורמה.
עניתי, זה כמו שלא אומרים "כושי" למרות שיכול להיות שזה נכון, ופשוט
צריכים להיות רגישים.
העליתי את השאלה לחברי הווירטואליים יותר ופחות, ולא הייתה הסכמה, חלק
אמרו שהמטרה מקדשת את האמצעים וחלק אמרו שזה יכול לגרום יותר נזק מתועלת.
רב אחר שהתקשרתי אליו בחשש, היה הכי נחמד בעולם, והסביר לי את החשיבות
של הדרכת אנשי חינוך לנושא זה, הסביר לי את הפילוסופיה שלו, ודאג להסביר לי מה הוא
מתכנן לעשות כדי לקדם את הנושא.
לעומתם שני רבנים אחרים מתחמקים משיחה, ואם כבר קבענו משהו הם בסוף
מבטלים בטוענות שונות. הייתי מוותר להם. אבל הם היו מחנכים שלי בעבר. ואני אומר, אם
היית מחנך שלי, יש לך מחויבות עד הסוף.
והכי קשה זה למצוא, את אלו שהם אומרים שהם בעדך אבל הם בעצם לא. זה
מסובך אבל זה אפשרי, הדבר שהבנתי בעקבות הפוסט הזה הוא שאין ביניים, אי אפשר להגיד: " אני בעד, אבל "
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה :)
ויום מצויין