באו שניים לדיון אצל הרב, אחד שוטח את טענותיו, והרב אומר אתה צודק. השני שוטח את טענותיו, והרב שוב אומר אתה צודק. הרבנית שהקשיבה לכל הדיון, התפרצה ואמרה זה לא יכול להיות ששניהם צודקים, ענה לה הרב, גם את צודקת (עממי)
"איזה יופי רזית!" זו אחת מהטעויות
הגדולות שאנו אומרים, אפילו בלי לחשוב עליהן.. האם זה באמת טוב שאותו אדם רזה?
אולי זה לא טוב לו בכלל?
בכך שאנו משבחים את ההרזיה אנו גם מנציחים את הסטיגמה שרזה זה יפה.
ולמה אני כותב את זה? בגלל שעזבתי את מקום עבודתי, במילים אחרות
פוטרתי, הייתה בינינו הסכמה, אני לא כל כך רציתי לעבוד שם, והם לא כל כך רצו לשלם
לי. שלא תבינו אותי לא נכון נהניתי מהעבודה ושמחתי שזה מממן לי את האוכל על
השולחן, אבל היו גם דברים שהפריעו לי.
מעבר לשאלות הכספיות שתמיד עולות כשאתה לא עובד, יש משהו שקשה להתכונן
אליו. קשה להתכונן לשאלה "מה אתה עושה בחיים?" וכן, זו השאלה ששאל אותי מישהו
למחרת בשיחה רנדומאלית בפייסבוק, מיד אחרי שאמר לי שיש לי עיניים יפות.
אמרתי תודה על המחמאה, דבר שגם לקח לי הרבה זמן ללמוד. ונתקעתי עם
השאלה על החיים, כי היה ברור לי שהוא התכוון לשאול במה אני עובד.
אז נכון שלימדו אותי להגיד ש"אני בין עבודות" אבל הבנתי שהדבר
הרבה יותר מהותי. אנו פשוט מגדירים אנשים על פי מה שהם עובדים בו.
כאשר קמתי מהכיסא לאחר השיחה הזו, הייתי צריך לשאול את עצמי מדוע זה
ככה, ואיך בעצם אני מגדיר את עצמי, השאלות היו כה כבדות משקל ואמיתיות שהחלטתי
לעשות את הדבר הכי הגיוני לעשות.
הלכתי לישון.
קמתי בבוקר, לא מאוחר מידי עדין יש זמן קריאת שמע להספיק. והתחלתי
לבדוק את הנושא. אז מסתבר שיש את עמותת בעצמי שעוזרת לאנשים באבטלה מתמשכת למצוא
לעצמם עבודה במקצוע שהם בחרו. ולמה דווקא במקצוע שהם בחרו? הייתי אומר תתגמשו,
תמצאו משהו אחר. אם יש משהו פנוי לכו על זה. אך לא, המסר מהחברה הוא שהעבודה שלך
היא אתה, כמו שרזה זה יפה.
קראתי גם כתבה שאמרה שהשאלה מה אתה עושה בחיים מובנת על ספרים ישנים שלימדו
איך לנהל שיחה. אך היום השאלה כבר נעשתה שחוקה מידי. הוא המליץ לשאול במקום זה אז
מה אתה מתכנן לחורף/קיץ? כך השאלה תהיה מאתגרת יותר, ותגרור שיחה יותר יצירתית.
אז אחרי שהצלחתי למצוא דרך להאשים את החברה בה אנו חיים. נרגעתי
והלכתי לישון עוד קצת, פעם שעברה זה עזר.
קמתי בערב, וחזרתי להבנה הבסיסית עד כמה חשובה לנו ההגדרה של החברה.
לפני שנים במהלך דיון עם קבוצה של בני עקיבא הבנתי פעם שגם אנשים שהולכים נגד הזרם
הם בעצם תלויים בזרם. הם צריכים לדעת מה קורה כדי להתנגד לו. ההבנה הזו הובילה
אותי לקנות את הספר אאוטסיידרים ומורדים, ספר שלא הצלחתי לעבור את שלושת הפרקים
הראשונים שלו. אך הכריכה שלו נראית מצוין, היא רזתה לאחרונה.
וכאילו במקרה על היום פוסט בפייסבוק של בחור הומוסקסואל שמבקש
מהקוראים למצוא לו בחורה לסבית להתחתן איתה. והדיון הצפוי לא בושש לבוא. מחד טענו
אלו שהחברה הדתית מכתיבה לו מה לעשות ואיך למצוא את האושר שלו. מצד שני טענו אלו
שהחברה ההומולסבית מכתיבה לנו איך למצוא את האושר שלנו.
אני בטוח שהפייסבוק קיבל את מנת הסערה היומית שלו, המקלדות רעמו ומקש
האנטר נלחץ בזעם. והם צודקים, והם צודקים. כולנו צודקים. אנחנו באמת מקבלים
תכתיבים של הסביבה שלנו, בחקר באמריקה, עקב אחרי קבוצות בסן פרנסיסקו שם גילו
שאפילו הדרך שבה משתמשים בכרטיס אשראי מושפעת מהסביבה עד כדי כך שקבוצות דומות
ילקו באותן מחלות.
אז מה עושים? בוחרים את הקבוצה אליה אנו רוצים להשתייך.
ואם היא לא קיימת.
אז תצרו אותה.
אני הולך לישון.
באמת יש לך עיניים יפות
השבמחק