לפני כמה זמן פרסם בפייסבוק בחור דתי הומוסקסואל תחת שם בדוי, שהוא
מחפש אישה לסבית להתחתן עמה ולהביא איתה ילדים לעולם. הוא הסביר את מניעיו ואף אמר
שהוא לא חושב שזה פתרון לכולם. הקבוצה שחלק לא מבוטל ממנה דתיים, החל לברך אותו
בברכות, להגיד לו שהם גאים בו (אוי האירוניה) ולהגיד לו כל הכבוד.
היו כמה שהתנגדו או שאלו שאלות אך הם הושתקו בדעת הרוב. נכון לכתיבת הפוסט
הזה יש שם מעל ל220 תגובות.
הסיבה שרוב האנשים שיבחו את המהלך היא אחת משתי הסיבות שרוב האנשים
צועקים מזל טוב לאחר שבירת הכוס בחופה.
או שאנשים נהנים לראות סבל, ועדיף של מישהו אחר.
או שאנו, בני האדם, כקולקטיב פשוט מטומטמים.
פעם שאלו אותי בכנס על הפרוייקט של שידוכים בין הומואים ללסביות,
ועניתי מה שאני אגיד גם לאותו בחור יקר, אם מישהו בוחר בדרך הזו כי הוא חושב שזה
המצב הכי טוב בשבילו, זכותו המלאה וזה מצויין, בשבילו. השאלה היא למה הוא חושב שזה המצב הכי טוב
בשבילו ואם הסיבה היא בגלל החברה אז יש פה בעיה.
בטח שכולם אוהבים את אותו בחור, הוא הומו ולמרות זאת הוא מחפש אישה,
כדי להיות כמוהם ושכמותם. כך נוכל להעלים את התופעה הזו אחת ולתמיד. (כדרך אגב, אם
אכן הומוסקסואליות אכן עוברת בתורשה כרגע הכפלתם את הסיכוי שהילדים שלהם יהיו
הומואים... )
כולנו גדלנו על סיפורי המופתים, על כבדי השמיעה שלא נכנעו למערכת
הצבאית וזכו לשרת בהם כמו כולם. על חולי הסרטן שלא שמעו לעצת רופאיהם ונרפו, על
יציאה ממעגל העוני כנגד כל הסיכויים, על
השמן שלמרות שכולם צחקו על מאמציו, הוא הצליח לרזות. הנה גם הומו שלמרות שהקהילה
ההומוסקסואלית בה הוא חיי אומרת לו לחיות עם גבר הוא בחור לחיות עם אישה.
וכאן יוצאת ההומופוביה מהארון, כל סיפורי הגבורה הם מלחמות בדברים
שלילים, מחלות, ואסונות. אך למה צריך להילחם בהומוסקסואלית? מה רע בזוג גברים
שבוחר לחיות ביחד? אין עם זה בעיה, לא על פי ההלכה, לא על פי המוסר ולא על פי הטבע
שהקב"ה ברא.
אבל זה לא נוח בעין, אז עדיף להם ששני אנשים יחיו בשקר מסוים, לכל
החיים, כלפי הסובבים אותם, הוריהם, ילדיהם, אוהבם העיקר שלחברה הכללית יהיה יותר
נוח.
כל מי שלייקק כל אחת שכתבה כל הכבוד, כל אחד ששיתף, בעצם נתן יד
להומופוביה המוסוות הזו לחלחל.
לא אני לא נגד נישואים של הומואים ולסביות ביחד או לחוד, אני עוזר
לבחורה לסבית למצוא חתן הומו. אך הדבר הראשון שעשיתי כדי להניע את המהלך הזה היה
לשאול אותה מלא שאלות, עליה על המהלך ועל הסיבות לו. וכשנחה דעתי, אכן העברתי את
זה לכמה אנשים שזה יכול להתאים להם.
מה עשו אותם אנשים בקולקטיב? שיתפו פוסט שכל דרישות התפקיד הן שהבחורה
תהיה בגילאי 23-22.
מדוע לא שאלו אותו מה הוא מחפש בבחורה? כנראה שזה לא באמת מעניין
אותם, העיקר שיתחתן, ועדיף שלא עם הבת או אחות שלי. כי מי באמת רוצה את הסיפור הזה
אצלו במשפחה?
מדוע אף אחד לא אמר לו: "יש לי מישהי שתתאים לך, חברה, מכרה,
שכנה?" כי הם לא מכירים באמת לסבית בשבילו, מי יהיה מוכן לחשוף את עצמו
בפניהם? כל האנשים שעודדו אותו, עודדו גם את חבריהם וחברותיהן להתחפר עוד יותר
בארון. הם בעצם אמרו, יום אחד אולי גם את תהי בסדר, יום אחד גם אתה תוכל להיות
כמונו. לא כמו ההם ששוטפים לך את המוח שאתה צריך להיות עם גבר. תהי נאמנה לעצמך,
מה באמת את רוצה?
מי עושה שטיפת מוח? מפרסם הפוסט לא חיי בחברה ההומוסקסואלית, הוא חיי
בחברה הדתית, שכל חייו שלחה לו מסרים שהוא חוטא, רשע, סוטה, ושהדרך היחידה לחיות
את החיים הדתיים היא בזוגיות הטרו-נורמטיבית. אז האם יש כאן בכלל איזון, ויכולת
לבחור?
לך בחור יקר שיהיה בהצלחה בכל דרך שתבחר, אני מקווה שהיא תעשה אותך
מאושר ושלם.
לשאר האנשים בעולם יש לי רק עוד שאלה אחת קטנה, אם מה שהוא עושה זה כל
כך מדהים וראוי להערצה, למה הוא היה צריך לעשות את זה תחת שם בדוי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה :)
ויום מצויין