ספוילר (אבל לא באמת) בסוף הסרט (הארוך מידי) PRAY AWAY של נטפליקס. עולה השאלה האם אפשר לסלוח לגיבורי הסרט.
הסרט מספר את סיפורם של גברים ונשים שהיו ראשי התנועה של הEX-GAYS, (אנשים שטענו שהם השתנו בעקבות טיפולי המרה) והיום הם מודים שלא היו דברים מעולם. אנשים, שחלקם שיקרו ביודעין לגבי הנטייה המינית שלהם, שדחפו אנשים אחרים לטיפולי המרה.
גילוי נאות ראשון: הייתי בטיפולי המרה כאשר הייתי בן 18, הלכתי מ"רצוני החופשי". ה"מטפל" שלי הורשע בבית המשפט במעשים מגונים ב"מטופלים" שלו. בי הוא לא פגע מינית.
גילוי נאות שני: בתחילת דרכי בעולם הגאה בגיל 27, הייתי בוועד של ארגון הומואים דתיים שתמך בטיפולי המרה ואף גייס כספים לאפשר טיפולי המרה לאלו שידם אינה מסגת (קטינים?). עזבתי את הועד כאשר מקים הארגון ויו"ר העמותה סירב להוריד מהעמוד הראשי של האתר הפניה לאותו ארגון שעושה טיפולי המרה (שאליו אני הלכתי), בטענות שונות, אחת מהן הייתה שאם נוריד את ההפניה נאבד תמיכה של רבנים. נעשה שינוי בתקנון העמותה לאפשר הדחה שלי מהוועד, לאחר שהמליאה אישרה את השינוי, התפטרתי. לאחר זמן ירדה ההפניה, אך הייתה חבירה לארגון אחר שמבצע טיפולי המרה. אותו הומו שהיה יו"ר הארגון למיטב ידיעתי, עדין תומך בטיפולי המרה, ומעולם לא התנצל על הפניה לאותו ארגון ומטפל שפגעו מינית במטופלים או על הפניה בכלל לטיפולי המרה.
גילוי נאות שלישי: אני חושב שהמאבק בטיפולי המרה לא צריך לנבוע מכך שטיפולי המרה פוגעים (והם פוגעים) או שהם ללא הצלחות (והם ללא הצלחות) אלא בגלל שאין בעיה בלהיות להט"ב ולכן אין צורך לפעול לשינוי הנטייה המינית (או המגדרית).
גילוי נאות רביעי: אני ממש רוצה לשמוע מה תומכי טיפולי המרה אומרים על הסרט. אשלח מחר שאלה למישהי שאני מכיר.
נראה לי שזה מספיק גילויים נאותים.
אנחנו בתקופה בשנה של חשבון נפש, יום כיפור עבר, עוד מעט שמחת תורה. ואני תוהה האם אני מסוגל לסלוח לאותו הומואים לסביות וביסיות שמופיעות בסרט (ואחרים שלא) שקידמו אג'נדה כל כך פוגענית. שללא ספק פגעה פיזית, נפשית, כלכלית, זוגית, מינית ובעוד דרכים, בהמוני אנשים. ללא ספק אנשים התאבדו בגלל האג'נדה והטיפולים שהם קידמו.
האם סרט שבו הם מודים בטעויות שלהם, מספיק?
דברתי עם חבר והוא אמר שחייבים להיות מסוגלים לסלוח לאנשים. אדם ריצה את עונשו, עשה תשובה, מודה בטעות שלו ופועל לתקן אותה. מגיע לו/ה הזדמנות שניה. שאלתי אותו האם אותם דמויות אכן ריצו את עונשים? הוא התפתל ושאל אם השנים שהם היו בארון נחשבות עונש?
אולי זו הנקודה? כשאני הלכתי לטיפולי ההמרה שלי, עשיתי אז זה מרצוני החופשי... אבל לא באמת... זה המסר הגלוי והסמוי שהחברה שלחה לי. הרב שלי בישיבה התיכונית דיבר על "זה" ואמר ש"זה" לא משהו שמגדיר אותך אלא משהו שיש לך. האם הוא שלח אותי לטיפולי המרה? לא. האם הוא שלח לי את המסר שאני צריך ללכת לטיפולי המרה? כן.
אותם אנשים, האם הייתה להם ברירה אחרת? מצד אחד החברה הסלילה אותם לשם לגמרי, במיוחד כששומעים את הסיפורים האישיים שלהם. מצד שני, אנו דורשים אחריות מאנשים על המעשים שלהם, במיוחד כאשר הם משפיעים על אנשים אחרים. ולא משנה כמה הם מסכנים.
ועם דבר אחד אני מאוד מאוד מסכים עם דברים שנאמרו בסרט, כל עוד תהיה תחושה שלהיות להט"ב זה לא בסדר, אנשים ינסו ללכת לטיפולי המרה, לא משנה אם זה יאסר בחוק, או בכלל האתיקה. או אם יהיו דוברים אקס-גייז שיהללו את התוכנית. האם הם אמרו את הדברים כדי להוריד את האחריות מעצמם? כבר בסרט הם מציינים שיש את אלו שמחליפים אותם בייצג של "אקס-גייז"
ואני כמובן רוצה להזכיר את הסרט "הטיפול" הישראלי שיצא השנה. שהיה לי מאוד קשה איתו. לא רק בגלל מה שרואים בסרט, אלא, ואת זה גם אמרתי לבמאי ולמפיק, אשר אמרו שהם רוצים להביא את הנושא "טיפולי המרה" לדיון. אמרתי אנחנו לא נמצאים בשלב בהיסטוריה שבו אפשר לנהל דיון נקי על הלגיטימיות של "טיפולי המרה" אלא אנשים עדין הולכים לשם כי הם מרגישים שאין להם ברירה אחרת.
אז האם לאותן דמויות, לא היתה ברירה? אולי הם היו שבויים בתפקיד חייהם?
רציתי לרשום שאני עדין מבולבל והסרט השאיר אותי עם תהיות. אבל מחקתי את השורה הזו. אני כנראה פשוט לא סולח להם עדין. האם אני רוצה שיענשו? לא. אבל אני כן רוצה שהם יעשו יותר.
סרט זה לא מספיק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה :)
ויום מצויין