תפוז

לעמוד הפייסבוק

הסדר הפך למסודר מידי, השאלות הפכו לצפויות מידי, הילדים הפכו לחכמים מידי, המבוגרים הפכו למשועממים מידי. הסיפור מוכר מידי, הטקסטים ארוכים מידי, השעה מאוחרת מידי, וחד גדיא רב-תהפוכות מידי.   

אם פעם ערכו את הסדר והיו בו הפתעות ושאלות. היום אחייניות שלי עוברות על הסדר בשיעורים על גבי שיעורים, יודעות להסביר את המחלוקת הרמב"ם והריטב"א בנושא ההסיבה (אני מניח שיש - אדע אחרי הסדר). הן יודעות לתרץ את הקושיות עוד לפני שהן שאלו אותן. ועל מה נשתנה בסגנון הברוק הנאו-קלאסי היו להן חזרות מפרכות (שוב אני מניח שיש כזה דבר, אדע יותר לאחר הסדר), הן יודעות יותר טוב מה הולך להיות ומהו שיעור כביצה, והאחיינית הגדולה רק בת שבע.

היום אין דבר יותר צפוי מהסדר, כולל הדיבורים למחרת בבית הכנסת, "אז מתי סיימתם את הסדר שלכם?" "שמעתם?! גוטסמן סיימו בארבע בבוקר!"

צריך שינוי.

העם דורש שינויי

אני יודע, אני יודע, אצלכם זה לא ככה. אצלכם סבתא מוציאה תחפושות ומובילה את הילדים עם שק מצות על הגב. אתם בכלל עורכים את הסדר על הרצפה בליווי שקופיות. אתם זורקים אחד על השני קלקרים קטנים בגלל מכת ברד, שמים מסכות של חיות בגלל ערוב ומורחים חזרת על הידיים בגלל שחין.

אבל תשאלו את בן השש-עשרה מה דעתו על כל זה: "לא יודע, כאילו בסדר כזה"

אז צריך שינוי.

משהו בלתי צפוי.

תפוז.

כן, יש אנשים ששמים תפוז בקערת הסדר שלהם למה?

לשים במרכז השולחן את הבלתי מותאמים, אלו שעדיין צריכים להילחם על הזכויות שלהם כדי להרגיש חלק מהעם. למשל נשים, למשל להט"בים.

למה דווקא תפוז?

אחד ההסברים מספר על אישה שפנתה בשאלה לרב ידוע: "מדוע אישה אינה יכולה לשמש כרב, כתלמידת חכם". הרב השיב בחביבות ואמר: "מקומה של אישה במרחב הציבורי, דומה למקומו של תפוז על צלחת הסדר".

ולמה דווקא תפוז? אין סיבה אמתית, ודווקא בגלל סיבה זו. למה לא בעצם, למה לא לעשות משהו שונה? הרי כל מטרת הסדר היא לגרום לאנשים מסביב לשולחן לשאול שאלות.

כמובן שצריך להיזהר ממלכודת ההיפסטר. ההיפסטר רוצה להיות שונה מכולם לכן נגיד הוא מתלבש שונה. אבל אם כל ההיפסטרים מתלבשים שונה אותו לבוש שונה הופך להיות הנורמה ולכן צריך להחליף תלבושת שוב.

אותו דבר לגבי בתפוז אי אפשר כל שנה לעשות אותו דבר אחרת הוא יאבד את הייחודיות שלו ואת העניין שהוא יוצר.

אבל כן, יש מקום להביא את הבן החמישי חזרה הביתה. הבן החמישי הוא הבא בתור אחרי זה שאינו יודע לשאול. שלא רק שלא יודע לשאול הוא כבר לא מוצא את מקומו ליד השולחן.

מן הסתם בגלל הרשע שאמר לו משהו מעליב, על היותו שונה. על היותו לא שייך. ואולי בעצם היה זה הבן החכם שאמר לו את זה. מרוב חוכמתו, וחשיבותו העצמית.

אז כן, תפוז.

צילום אילוסטרציה