פעמים רבות סיפרתי את הסיפור שלי, יש שיגידו יותר מידי פעמים. אתמול
ראיינה אותי סטודנטית לצורך הגשת עבודה, ובאמצע הריאיון היא אמרה: "אההה, אני
מכירה את הסיפור שלך קראתי אותו בדעות."
הפעם זה היה שונה, נתבקשתי לדבר בפני קבוצת תהל"ה שזו קבוצה
תמיכה להורים, מאוד חשובה. גם את זה עשיתי בעבר. הפעם זה היה לתהל"ה דתיים,
לקבוצה שאליה הולכים ההורים שלי.
גם עם ההורים שלי דיברתי, אבל מעולם לא פתחתי את הסיפור שלי כך.
כך שמאוד התרגשתי, התרגשות מהולה בחשש. איך הם יגיבו איך אני אגיב איך
נגיב אחד לשני, איך מדברים, לעזאזל, על משכב זכר עם קבוצה כאשר ההורים שלך יושבים
מטר לידך!?
להגיע לרעננה היה החלק הפשוט, למרות שיש אוטובוס רק כפעם בחצי שעה,
ההורים שלי אספו אותי, ונסענו למקום, מדברים על המאורעות הקשים של הימים האחרונים.
הגענו לסוף סבב הפתיחה בו מי שמעוניין מספר על ילדיו על משפחתו. מצד
אחד היה שם בן אחד שהתארס וההורים השמחים משני הצדדים נפגשו, ומצד שני היה שם אבא
שהגיע פעם ראשונה והוא לא הצליח להבין מה עושים עם ה"בעיה" הזו. זה היה
מרתק. לשמוע סיפורים של אנשים אחרים, הצד אחר של הסיפורים שלנו. פתח קטן, למה
שההורים שלנו מסתירים מאתנו, כשהם מנסים להגן עלינו.
אמרתי להם שביקשו ממני לדבר על שלוש נושאים, הסיפור האישי, הדת,
והאקטיביזם. והם אמרו בחזרה שיש לי שעה להכל, אני שמח שלשעה ברעננה יש מאה ועשרים
דקות, אחרת לא היינו מספיקים.
סיפרתי את הסיפור האישי שלי, ניסיתי לא להתרגש יותר מידי, היו קטעים
שלא הסתכלתי על ההורים שלי. היו קטעים שהם לא הסתכלו עלי. הצלחתי לא לבכות.
לאחר הסיפור האישי, אבא ביקש להגיד כמה מילים וריגש אותי כל כך, הוא
סיפור את הצד שלו בחלק מהדברים, ואז אני בכיתי, גם הוא, גם המנחה של הקבוצה, ועוד
כמה, לא יכלתי לראות. המים הפריעו לי.
לאחר מכן דירנו על ההלכה והדת, על איך שאני ממש לא רואה סתירה בין
היהדות שלי לבין ההומוסקסואליות שלי. הורה אחד שאל למה אני חושב שרוב הסיפורים
בחדר ם של אנשים שעזבו את הדת, ועניתי כי היום המצב שונה. והיום יש יותר אופציות
ומודלים לחיקוי.
ואז מישהו שאל, אבל איך זה מסתדר בפועל. כולם השתתקו, וציינתי שבעצם
מה שמבקשים ממני זה לספר מה אני עושה או לא עושה בחדר המיטה שלי. אבא שלי לא אהב
את הרעיון והציע עיסקת חליפין אני לא אספר וגם הוא לא יספר.
אז לא סיפרתי, אבל דיברתי בכלליות על האפשרויות השונות ועל כמה שהבעיה
היא חברתית ולא הלכתית.
ההורים שאלו שאלות, אחד שאל מה לעשות? אנחנו רוצים לצאת כבר מהארון
הבן שלנו לא מוכן לזה עדין. אמרתי זה פעם ראשונה ששמעתי על מקרה כזה הפוך...
וזהו. חוץ מהאקטיביזם.
גם על האקטיביזם דיברנו דנו מי הם הקבוצות שההומואים הדתיים צריך
לפנות אליהם, הם בעיקר דיברו על הטרואים, אני דיברתי גם על להט"בים. ובאיזה
שלב החזרתי את השאלה אליהם מה אתם עושים? איך אתם עוזרים לילדים שלכם?
מישהי אמרה אבל לנו קשה, אמרתי אז תחשבי על זו שעוד יותר קשה לה. אבל
מה לעשות אנחנו עוד בארון, אמר אבא אחד, תמצא משהו אמרתי.
תמצא משהו לעשות.
היה מפגש מדהים שבו עול דברים נהדרים ועמוקים.
תודה לכם הורים, תודה שהביאותנו עד הלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה :)
ויום מצויין