אני עוקב הרבה, יותר מידי, אחרי מה שרבנים כותבים עלינו בעיתונות
המגזרית. זה לא בריא ללחץ הדם שלי וזה לא בריא לאוזניים של נועם שלתוכן אני מוציא
את כל התסכול שמצטבר.
זה התחיל עוד לפני הרצח במצעד. (הנה לא עברו שני פסקאות וכבר הזכרתי
את זה למרות שניסיתי שלא) וזה בעצם קורה כבר כמה שנים. אישי ונשות ציבור, רבנים ורבניות,
מורים ומורות, זוגות זוגות, שניים שתיים, מציגים את דעותיהם מעל כל במה אפשרית, וכשאני
אומר כל במה אפשרית אני בעיקר מתכוון לעלוני פרשת שבוע, אבל לא רק.
אומרים שכל ההומופוביה בעצם מסמלת דבר חיובי, פעם לא הייתה הומופוביה
גלויה (ואני לא אוהב את המילה הומופוביה) בגלל שלא היו הומואים גלויים, היום
ההומופוביה הרימה את ראשה כמענה להומואים שיוצאים מהאורן. לא יודע אם זה נכון, אבל
מתוך הדברים שקראתי תמונת העולם שמתגבשת לנגד עיניי, מוזרה לחלוטין.
אני יושב על הכיסא מול המחשב על ברכי המקלדת, ומדמיין את אותו הרב, (מצטער
על כך שבחרתי רב כדוגמא - כולם גרועים באותה מידה) שכמוני יושב באותו מצב, משקיע
אנרגיות לכתוב את מה שבא לו לכתוב כנגד הקהילה הגאה.
נא לא לזלזל, לכתוב זה לא דבר של מה בכך, זה דורש כוח זה דורש בדיקה,
מחקר, זמן ולפעמים גם כסף. אני יודע, אני כותב.
עכשיו, אני יודע מהי המוטיבציה שלי. ולי אין זמן ולא כסף, והאנרגיה
שלי הולכת ופוחתת. אני יודע שלי קשה ואולי לעוד כמה ואני מוחא על הקושי שלי, ומנסה
בכך לעזור.
לפי מה שראיתי, ויכול להיות שאני טועה, אבל כמו שאמרתי זו תמונת המצב
שמתגבשת לנגד עיניי, הדבר שמניע אותו/אותם/אותן לכתוב ולצאת כנגד הקהילה, הינו
פחד.
פחד.
ממי פוחדים? ממה הם מפחדים?
הם מדברים על כך שמטרתנו היא הרס המדינה וצביונה היהודי.
הם מדברים על כך שמטרתנו היא הרס התא המשפחתי היהודי.
אז מסתבר שהם פשוט לא מבינים שהנושא הוא לא הם, הנושא הוא אנחנו. לנו
קשה, אנחנו סובלים, אנחנו צריכים שוויון והכלה.
אני שואל את עצמי ואותך, איך אם אני ונועם נוכל להתחתן זה ישפיע על
הבית היהודי שלך? להפך אנחנו בעד שזוגות הטרואים יתחתנו. למה לא?
זה שגם אנחנו רוצים להתחתן (נועם לא רוצה, אבל זה סיפור אחר) לא שולל
משפחות אחרות. הפוך, זה אומר שאנחנו בעד צורה מסורתית של משפחה שבו שני ההורים
נמצאים בקשר מחייב אחד לשני.
לא אסתיר שאני מכיר אנשים שקוראים לפירוק מוסד הנשואין כל אחד
וסיבותיו הוא. אבל חלקם להט"בים כמו שחלקם הטרואים.
הרס צביון היהודי של המדינה? שוב אין לנו שום מטרה כזו, בכל מקרה
הצביון הזה מבחינתי נעלם ברגע שהכניסו למדינה את מקדונלדס. שמסמל מבחינתי כל כך
הרבה דברים שליליים, הרבה יותר שליליים ממסר של סובלנות וקבלת האחר. וזה שאנשים
יוצאים כנגד דבר אחד ולא השני. מבחינתי זו סוג של צביעות.
ואני הקטן חושב שישנם פחדים שנמצאים יותר עמוק לפני השטח. חלקם מודעים
לפחדים הללו חלקם לא.
פחדים משאלות תאולוגיות - האם הקב"ה יכול לברוא הומו שהוא לא
יוכל להכיל? ומה זה אומר?
פחדים מסיבות אישיות - מה יקרה אם אצטרך להתמודד עם השאלה בעצמי? מה
יקרה אם אחד (או שניים או יותר) יהיו להט"בים? האם אכשל בלאהוב אותם? האם זה
אומר שאני הורה לא טוב?
פחדים מבלבול אישי - האם אני הומו? זה שפעם חשבתי על גברים בצורה מינית
או רגשית זה הופך אותי להומו? אם אני אגיד מילה טובה לכיוונם יחשבו עלי שאני הומו?
אם יחשבו עלי שאני הומו זה הופך אותי להומו?
פחדים מניתוץ סטיגמות - איך יכול להיות שהוא גם הומו וגם בן אדם טוב?
גם הומו וגם דתי? איך אוכל להודות שטעיתי? אם טעיתי , זה הופך אותי להומו? או
שאולי זה אומר שטעיתי בעוד דברים.
איך אומר רבי נחמן? והעיקר לא להתפחד כלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה :)
ויום מצויין