יום הולדת

עוגה יכולה לחבר בין אנשים, "הי, יש יום הולדת לביל"                              [חושב לעצמו] "אני שונא את ביל""יש עוגה בחדר הישיבות"
]חושב לעצמו] "אני צריך ללכת להגיד מזל טוב".תודה בזה, כשאתה שר "יום הולדת שמח" כל מה שאתה חושב הוא – אני מקבל עוגה בחינם.במשך השיר אתה רק חושב איזה סוג זה? אני מקווה שזה שוקולד.(ג'ים גאפיגן)

קצת מחשבות על יום הולדת. חגגתי עכשיו יום הולדת. יום הולדת שלושים. בעגה המקומית מסתבר שזה לא רק להחליף מספר, אלא שעברת למצב צבירה אחר. בסדרה "הכי גאים שיש" עשו לאחת מדמיות המפתח יום הולדת שלושים. הכינו לו עוגה בצורת מצבה ובמרכז החדר היה ארון קבורה. בתוספת בלונים שחורים.

זה הזכיר לי שכאשר עבדתי פעם על סמינר מנהיגות, רציתי לעשות פעולה שבה יהיה ארון קבורה באמצע החד, ואפילו מצאתי קופסת קרטון מתאימה. תכננתי לשים בתוך הקופסה מראה שהמשתתפים יראו בה את עצמם, ואז הם יצטרכו לרשום את ההספד על עצמם. הרעיון מאחרי זה היה שבכתיבת ההספד הם יבינו מה חשוב להם ומה כדאי להשקיע.

בהתייעצות עם מדריך-חבר, הגענו למסקנה שלא צריך לעשות כזו טראומה לילדים בני חמש עשרה. בלית ברירה פשוט שיחקנו תופסת.

את יום ההולדת לא ציינתי בשום צורה מיוחדת, לצערי או לשמחתי שמחתי לקבל את הטלפונים שכללו ברכות, אבל לא הרגשתי ביום זה שונה מכל יום אחר. חוץ מחשבון נפש שעשיתי. חשבון נפש קצר, בזמן שבישלתי לשבת.

אז איפה אני היום, בעיקר מבחינה דתית, ומה אני עושה היום שלא עשיתי בעבר או שכן עשיתי בעבר ואני לא עושה היום.

וכשאני אומר בעבר אני מדבר על הטופ הדתי שלי, הישיבה. הרי כשעוזבים את הישיבה אתה בטוח שזהו, אתה יכול לעשות הכול כדי לשמור על עצמך. יש משהו פשוט בחיי הישיבה, אתה יושב ולומד, זהו. החיים הם שחור ולבן, אביי ורבא. הדבר הכי קשה שיש לך הוא שיום אחד תצטרך לעזוב את הישיבה.

כשעוזבים את הישיבה אתה צריך בעצם לקבל החלטות מה אתה עושה ומה לא. היכן הוא אותו תחום אפור שבו אתה חי. ולשאול את עצמך האם נדב של הישיבה והנדב של עוד עשר שנים מעכשיו יהיו שמחים עם מי שאני עכשיו?

אז אני קובע עתים לתורה, מתפלל שלוש תפילות ביום, רובם אפילו במניין, ויש עוד מה לעבוד על הכוונה. בגדול עושה הכול. פתאום הבנתי שאם אני ארצה לפרט מה אני כן עושה או לא עושה, אני אצטרך ספר. 500 מילים פחות או יותר, לא יספיקו.

הרמב"ן כותב לבנו באיגרת הרמב"ן שלא לקום מהספר בלי לקחת משהו ממנו. אז אני קיבלתי על עצמי משהו מעשי. וכן זה קשור לעובדה שאני הומוסקסואל. הרי בשביל זה אנחנו כאן. לפני זמן מה הבנתי שאני לא אתחתן עם אישה. זה המצב. לפי מנהג אשכנז, נהוג שלא לבוש טלית לפני החתונה. לפי דעתי זה כדי שהבנות יוכלו לראות את הרווקים ולבחור. דרך אגב, אל תדאגו – בשביל השוויון גם לבנות יש סימנים, למשל ברחובות מאה שערים, כך לחשו לי, אם בת הולכת עם שתי צמות זה אומר שהיא לא מוכנה לשידוכים, אך מהיום שהיא משנה את תסרוקתה לצמה אחת, השדכניות נכנסות לפעולה.

החלטתי שכן להתעטף בטלית בתפילה. וזה לא עניין של מה בכך, דבר ראשון כי שכחתי בפעם הראשונה. ודבר שני אנשים עלולים לשאול שאלות שאני לא מוכן להן. דבר אחרון זאת התחייבות שלי להשם שאני כן רוצה להיות קרוב אליו, וכן רוצה להתקדם. אבל אני כן רוצה שיהיה לו ברור, שניסיתי ועכשיו אני רוצה שיעזור לי למצוא את האושר שלי, בדרך שלי, על פי הכללים שלו.