קהילה וירטואלית

הטלפונים היום הם אלחוטיים כדי שהידיים שלך יהיו חופשיות לעשות באותו זמן משהו אחר. רוב הסיכויים הם שאם אתה צריך את שתי הידיים שלך בשביל משהו, כדאי מאוד שגם המוח שלך יתרכז בזה.(אלן דג'נרס(

המכשיר הסלולרי התחיל כמכשיר גדול ואפור. זה היה סמל סטטוס. בזמנו הראו בסרטים ברוב רושם את המכשיר, שהיה אותו רק לעשירים ביותר. וכולם קינאו בהם. לאט לאט המכשירים התכווצו.

אני זוכר את המנגו שקיבלתי כשנכנסתי לפנימייה. זה היה, איך להגיד את זה, מעצבן. איזה סמל סטטוס ואיזה נעלים. היינו צריכים להקליד 1234 כדי להתחבר למוקד ואז עוד שמונה ספרות של החשבון ואז עוד ארבע של הקוד הסודי ואז את מספר הטלפון. בטוח גם טעית מתישהו במהלך החיוג ואז צריך להתחיל הכול מהתחלה.רוב הזמן הטעות הייתה קורת בספרה האחת לפני האחרונה. מרפי בטח יושב וצוחק לו.

מאז הלכו המכשירים והשתכללו. גם התכניות חיוב לא נשארו חייבות, וצריך היום תואר שני כדי להבין את החיוב החודשי ואיזו חברה כדאי לבחור.

היום המכשירים חכמים כל כך  שמישהו אמר שהם חכמים יותר מהאנשים שמחזיקים אותם. מה שבטוח הוא שמי שמחזיק אותם נקשר אליהם מאוד. השבוע ראיתי איש מוציא לטיול את הבן שלו, הכלב שלו והאייפון שלו. הילד הילך חופשי, הכלב היה קשור והאייפון היה ביד. תהיתי לעצמי אל מי מהם הוא הכי מחובר.

עשו מחקר בארץ וגילו שאנשים עם מכשירים חכמים הם פחות נחמדים. אבל מהו היתרון של המכשיר החכם? בלא ספק זה האטרף דייטינג, אפליקציה שמודיעה לך מי מהקהילה בסביבתך. לפני שאנשים יצאו בצווחות של פאניקה, ארגיע ואומר שצריך להירשם לאפליקציה. זה לא שהמכשיר יודע לנתח תנועות ידיים ואינטונציה של הקול כדי להחליט מי הומוסקסואל. חכו גם זה יגיע.

יש עוד אפליקציות מאין אלו, כך סיפרו לי, וזה לא מפתיע – כשיש קונים יש היצע. השאלה היא למה יש קונים?

הסיבה היא עגיל באוזן ימין. דיברתי עם חבר לא מזמן, הוא שאל אותי אם יש סוג של דרך לזהות הומוסקסואלים ברחוב. אמרתי לו שפעם הייתה אופנה שהומוסקסואלים הלכו בעגיל באוזן ימין, כמעין קוד סודי. כשזה התפרסם התופעה דעכה. מן הסתם, העגיל גרם גם לטעויות משעשעות בזיהוי, זה מה שקורה כשלא כולם מודעים לקוד הלבוש.

יש בי קנאה מסוימת לאנשים שהם מוחצנים יותר. קל יותר להבין איזה מגדר הם מחפשים. מן הסתם יש להם יותר הצעות, ואפשר לדבר איתם ולפנות אליהם באופן חופשי יותר, מה שלא ניתן לעשות עם כל אחד. אולי כיוון שהומו עדיין נחשבת לקללה ואם תפנה לאדם שאינו משלנו הוא עלול לקחת זאת כעלבון.

לבונים החופשיים יש טבעת מיוחדת שרק להם יש אותה. אם חברי הכת נפגשים הם צריכים לבצע את לחיצת היד הסודית, ואסור להם לגלות במה הם מאמינים (ודרך אגב זה לא הרבה, מישהו גילה לי). זה נשמע קצת כמו תנועת נוער, אבל זה מאחד. בכל מקום שתלך תוכל למצוא חבר. זו גם המטרה של חולצת התנועה. לאחד את כל מי בתנועה תחת רעיון אחד, ולהראות אותו בעזרת קוד לבוש.

כך גם המדים של הצבא. כך גם מגן הדוד הציצית והכיפה. אבל מה לעשות כשאי אפשר ללבוש את הדגל שלך בחוץ, כיוון שהוא בולט מדי, כיוון שהוא מסמל משהו שעלול לעורר אי נוחות עד זעם מהסובבים אותך.  אז צריך להירשם באפליקציה במכשיר דור שלישי.

גילוי נאות, אין לי מכשיר חכם, אין לי אפילו גלישה באינטרנט. המצלמה בנייד שלי לא בשימוש, ואני שונא לדבר במסרונים.