יוצא דופן

הלכתי ברחוב ומישהו נופף לעברי, ואז כשהתקרבתי הוא אמר "סליחה חשבתי שאתה מישהו אחר". עניתי: "אני באמת מישהו אחר".)דמיטרי מרטין(

לפעמים, או לעתים קרובות, אני מוצא את עצמי כיוצא דופן שבחבורה. גם בלי קשר לנטייה המינית, אני השונה בקבוצה. אם זו קבוצה של נשואים – אני הרווק אם זו קבוצה חילונית – אני הדתי. אם זו קבוצה של דתיים – אני הפתוח. אם זו קבוצה של בנות – אני היחיד שלא יכול להגיד בקול רם כמה המלצר חתיך. כמו ג'ון הפרא בעולם חדש מופלא או כמו וינסטון סמית מ-1984, תלוי איך אתם רוצים לתאר את העתיד הנוכחי. או כמו השיר של עוגיפלצת "משהו כאן לא שייך".

לפעמים אני שוקל איך זה יהיה לצאת בפרץ של כנות ולהגיד להם: כן, אני הומוסקסואל, מה דעתכם על זה?

לא שאני צריך את האישור שלהם, אבל הייתי שמח לדעת איפה אנשים עומדים, והאם שווה להשקיע בקשרים הללו. אבל לעתים נדירות השאלות מגיעות מבחוץ, ואז מתחיל כל הכיף.

הייתי השבוע בחנות עם חבר. הוא במקרה הומוסקסואל. הייתי מגדיר אותו אפילו מעט יותר מוחצן ממני (אם אתה קורא את זה, תתקשר אליי). הוא רצה לקנות משהו לבן זוגו. בגישתנו לקופה, עם הרכש החדש, המוכרת שאלה אם אנחנו מעוניינים בעוד משהו. לאחר מכן היא שאלה, אם יש לנו כרטיס מועדון. הוא אמר לה שלא. חשבתי שכאן נגמר העסק, אך היא שאלה אם אנחנו מעוניינים להצטרף למועדון הלקוחות שלהם. כאן כבר לא התאפקתי ושאלתי "מי זה אתם?" והיא ענתה: "אחד מכם. לא שאתם זוג או משהו כזה".

עד היום אותו חבר ואני חלוקים אם היא באמת זיהתה עלינו או שלא.

מקרה הפוך היה לי בשבוע הספר. הייתי עם חבר שלי, במקרה סטרייט שאינו יודע על נטיותיי. הסתובבנו בחופשיות ופתאום הנני קולט את עיניה הבוחנות של מישהי מן העבר שלי, מישהי שבדרך לא דרך גילתה עליי ועל נטיותיי (אני די בטוח בכך). אני וחברי הסתובבנו שם לא מעט לידה, ואפילו עצרנו ליד אותם דוכנים. לא מצאתי דרך לשנות את הקצב. תיארתי לעצמי מה היא חושבת, והביקורתיות שלה יצאה דרך המבטים הלא שקטים. השתעשעתי במחשבה לשים עליו יד בצורה קצת פרובוקטיבית או ללחוש לו משהו באוזן, אך לא רציתי לעשות לו את זה. או לעשות לה את זה. היא הייתה מתעלפת במקום.

לפעמים ההתנגשות לא מופנית דווקא אליי אלא כשאלה שנזרקת לחלל האוויר. למשל, לימדנו תלמידים חילוניים מרחבי העיר, וכשאני אומר לימדנו, אני מתכוון אליי ואל בחורה מתוקה חילונית. נושא השיעור היה סטיגמות, וכמה שהן לא טובות (באופן אירוני, לו הם היו יודעים עליי – מן הסתם היו מסלקים אותי מללמד שיעור על איך שצריך לקבל את כולם).

אחד מהדברים שעלו בשיעור היה הנושא ההומוסקסואלי והסטיגמות הקשורות בו. אחת התלמידות, בפרץ של כנות שרק ילדים מסוגלים לה, שאלה את המדריכה "תגידי גם אצל דתיים יש הומואים?"

אני עמדתי קפוא.

היא אמרה, נראה שכן, כי זה לא קשור לדת.

מה שאני רציתי להגיד הוא "כן! אני הומוסקסואל ודתי". אך לא עשיתי זאת, ראו הערה בסוגריים האחרונים.

אך מה עושים כשזו לא הערה כללית, אלא ספציפית מאוד? והערה שלא נזרקת לחלל האוויר אלא מכוונת אליי? לכבוד שבת משותפת של חברֶה דתיים וחילונים שהשתתפתי בה הכנתי להם קצת כיבוד. אחת המשתתפות הפחות דתיות, שאלה אותי לפני כמה מהמשתתפים: "אז אתה גם אופה וגם סטרייט?"

השתנקתי.

מה עושים? חשבתי לעצמי, לשקר? להגיד את האמת? הכי טוב לספר בדיחה צינית ואז זה לא זה ולא זה.

אך בדיוק כשצריך אותן כל הבדיחות פורחות באוויר.