להסתיר

כשהחיים נותנים לך לימונים, עשה מהם לימונדה. זאת בתנאי שהחיים נתנו לך גם מסחטה, מים וסוכר.(פתגם עממי, כולל תוספת)

רייצ'ל, אחת הדמויות הראשיות בסדרת הטלוויזיה גְלי, רצתה לעשות ניתוח אף.

כל חטאה היה הרצון לשנות את המראה החיצוני שלה.

כמיטב המסורת בגלי, כוכבי הסדרה פרצו במחרוזת שירים ספונטנית, בעלת כוריאוגרפיה ספונטנית, מתואמים להפליא.

אחד השירים שהיו לגולת הכותרות של התוכנית היה השיר של ליידי גאגא דמות מיוחדת בפני עצמה. שאצטט מעט ממנו.

"There's nothin' wrong with lovin' who you are" She said, "'Cause he made you perfect, babe" "So hold your head up, girl and you you'll go far, listen to me when I say"

I'm beautiful in my way,
'Cause God makes no mistakes
I'm on the right track, baby
I was Born This Way

ובאופן לא מפתיע הצליחו לשכנע אותה שהיא מושלמת כמו שהיא, אף על פי שהיא סטרייטית בעלת אף יהודי. כשצפיתי בתכנית חשבתי לעצמי איזו צביעות, על גבול השקרנות. הסתכלתי בשחקנים: היא צובעת שיער, הוא מלבין שיניים, הוא מתאמן בחדר כושר והיא מזריקה בוטוקס (מצטער על הסטיגמטיות). כולם וכולנו משפרים את המראה שלנו בצורה כזו או אחרת. אז למה לא לתת לה לעשות ניתוח אף כמו שהיא רוצה?

לקראת האולימפיאדה הייתה תכנית על מייקל פיליפס ועל תכנית האימונים שלו (אם אתה קורא את זה, תתקשר אליי). הוא ישן בתא חמצן, כדי שהוא יוכל לשחות יותר טוב. האם זה טוב? האם באמת היית מגדיר זאת כיכולות אנושיות, אם שיפרו אותו בעזרת טכנולוגיה כזו או אחרת? ולמה לא סטרואידים?

באולימפיאדה הקודמת היה אצן שכרתו לו שני הרגלים עקב מחלה והוא רץ על רגלים מלאכותיות, וניצח בגדול. שמו הוא אוסקר פיסטוריוס. שמעתי הרצאה של איימי מולינס, וגם לה כרתו את שתי הרגלים ויש לה כמה זוגות רגלים מלאכותיות. היא הייתה באירוע חברתי, וחברה שלא ידעה על כריתת הרגלים העירה לה שהיא זוכרת אותה הרבה יותר נמוכה. ואיימי הסבירה לה שהיא על רגלים מלאכותיות יחסית גבוהות. החברה בפרץ של כנות אמרה, "זה לא פייר". בעולם הרפואה היום מנסים לגבש דעה אתית, מה יקרה כאשר אנשים יבואו מרצונם לבצע כריתת גפים.

האמת היא שכולנו מנסים לשנות את עצמנו הן בהתנהגות שלנו, הן במראה שלנו. האם זה לא בסדר? ואיפה עובר הגבול?

דיברתי על זה עם אדם שהוא פסיכולוג, והוא ניסה לתלות את זה בהסכמה של החברה. הכול תלוי אם זה מקובל בחברה שאתה גר בה.

התנגדתי בחריפות לדבריו. הרי כל המהפכות התחילו בבודדים שלא היו הנורמה בחברה. כאן גם נח האיסור של "לא ילבש", וזהו איסור ייחודי שמשתנה עם הזמן.

חבר שלי ניסה לתלות זאת בסכנה שבניתוח מיותר (יש אנשים שעושים את הניתוח כתוספת לניתוח סינופטי נצרך). אך עניתי לו בתגובה שאם כך – מה מוגדר כמסוכן ומה לא? ולכן אסור ללכת להסתפר. סטטיסטית יותר אנשים מתו בניסיון לחצות את הכביש בדרך למספרה, מאשר תחת סכין המנתחים.

"א-לוהים תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר, את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות ואת החוכמה להבדיל בין השניים" –  חברי שמחה, ואני היינו שנינו בעלי משקל עודף. אני עבדתי על דיאטה, והוא עבד על עצמו. אני ניסיתי לשנות את גופי והוא ניסה לקבל את עצמו כמות שהוא. אמרתי לו שנינו לא מרוצים מהגוף שלנו אבל אני יותר קרוב למטרה שלי ממך.

ואני עדין שואל איפה עובר הגבול.