יום רביעי, 17 באוקטובר 2012

ברוכים הבאים

(פורסם גם בYNET  יהדות)
באחת השבתות האחרונות עמדתי בבית הכנסת ושמתי לב  שסביר להניח שכמות ההומוסקסואלים קטנה מאוד בבית הכנסת. פחות מעשרת האחוזים הפוטנציאלים. מובן שזה קצת ביאס אותי כי קיוויתי למצוא שידוך, אבל אז שמתי לב שכמות העולים מאתיופיה אפילו קטנה יותר מכמות ההומוסקסואלים במניין. פשוט ידעתי שיש לפחות גיי אחד במניין.

ואז התחלתי לחשוב על איך שאנחנו מתבדלים ומתכנסים לתוך קבוצות בתפילות ומקומות מגורים כמו יישובים מסוימים, ואז משום מה נזכרתי שאיתן סיפר לי שהוא כתב סיפור על הומוסקסואל שיוצא עם מישהו והוא מנסה לספר על זה לחבר שלו בלי להזכיר שזה בן, אבל גם בלי לשקר. אז החלטתי לקחת את זה עוד צעד ולכתוב על זוג שמנסה להתקבל ליישוב מעלה הדוסים ג' אשר ליד בית אל.

לפניכם ריאיון הקבלה עם המראיינת:
- שלום נדב אני רואה שהגעת לבד, איפה נועם?
- כן ממש סליחה על זה, פשוט יש פקקים קשים לצאת מירושלים ויש לנועם קשיים להגיע. אולי בהמשך.
- אוי, חבל לשמוע. קיוויתי לפגוש את שניכם ביחד, אבל נתחיל ומקסימום נמשיך בהזדמנות אחרת. אז פרטים כללים: אז נדב ונועם לוי, כמה זמן אתם נשואים?
- תיקון – נועם כ"ץ.
- אהה. זה די מיוחד. היא שמרה על השם הקודם שלה?
- פשוט לא היה להם משהו אחר שישמור על שם המשפחה אז זה נפל על נועם. ואנחנו נשואים שלוש שנים.
- איזה יופי, אני תמיד אומרת שעד השנה הרביעית אפשר לקרוא לזה נשואים טריים. איפה התחתנתם?
- התחתנו באולם קטן בטורונטו קנדה.
- אתם עשיתם עלייה?
- לא, אנחנו ישראלים, מלח הארץ. פשוט החתונה הזו הייתה החלום שלנו והרגשנו שאנחנו נעשה הכול להגשים אותו.
- ואוו, וכל המשפחות טסו לקנדה?
- המשפחה שלי כן, המשפחה של נועם החליטה לא להגיע, לצערנו.
- אוי, אני מצטערת לשמוע. לא נעים שמשפחה מחליטה להחרים טקס נישואים של הילדים שלהם. ילדים יש לכם?
- עוד לא, אנחנו מנסים. היריון רגיל הוא לא אפשרות לצערנו. אנחנו חושבים על אימוץ או סרוגייט. פשוט החוק במדינת ישראל, לא מקל על דברים כאלה.
- אני מצטערת לשמוע. אתה יודע בת דודה שלי באמת אימצה ילד מהודו, אני אשאל אותה איך היא עשתה את זה. היא גם עובדת סוציאלית אז היא מבינה בכל זה. מה באמת משלח היד שלכם?
- אני מעצב גרפי, ונעם בהתמחות של בריאות.
- מה זאת אומרת?
- להדריך תזונה נכונה, חדר כושר, יוגה, דברים כאלה.
- טוב, אני רושמת. כשיו לפעמים לא נעים לי לשאול את זה, אבל מאוד חשוב לנו כאן במעלה הדוסים ג' אשר ליד בית אל, הרמה הדתית. אז אני מחויבת לשאול.
- בוודאי, זה חשוב מאוד, תדעי לך שנועם ואני מקפידים על קלה כבחמורה.
- תודה. ויפה. מה לגבי לבוש, האם נועם הולכת במכנסים?
- האמת שהעדפה של נועם היא ללכת בחצאית. אבל בשביל העבודה ודברים כאלה לפעמים חייבים.
- כן, אני מבינה. מה לגבי כיסוי ראש?
- נועם תמיד בכיסוי ראש, אפילו בבית כשאנחנו לבד. אין ארבע אמות בלי כיסוי ראש. מזל שצריך להוריד אותו כשהולכים לישון.
- איזה סוג של כיסוי?
- האמת שדיברנו על זה, כי אצל נועם יש שיער שמבצבץ מלפנים ומאחור, והחלטנו שכיון שחשוב לנו לגור כאן, אם למשהו תהיה בעיה עם כיסוי הראש, הוא יוחלף לאלתר.
- זו אכן יכולה להיות בעיה, אני אדון על זה עם רב היישוב.
- לא נראה לי שזו תהיה הבעיה, אבל בסדר.
- בסדר, רשמתי הערה. מובן שיש אצלנו תורנות שמירה כמו כל היישובים שבה הגבר נדרש לקחת חלק. יש לך נשק?
- לא, אבל לנועם יש.
- מעניין, חוץ מהשמירה אנחנו מצפים לרוח התנדבות כוללת.
- אני אשמח לעזור בנושאים גרפים, פרסומים וכדומה.
- מצוין, ואתה יודע הרבה זמן רצינו לעשות פה איזה חוג יוגה. אולי נועם תוכל להעביר אותו?
- טוב, זו החלטה של נועם, אבל אני לא יודע אם לנשות היישוב זה יהיה נעים.
- נכון לפעמים כשזה משהו מתוך היישוב זה פחות נעים, אז נחשוב על משהו. ושאלה לסיום: מה הייתם מצפים מיישוב קהילתי?
- רק היינו רוצים יישוב שיקבל אותנו בזרועות פתוחות ויהיה מקום בריא ונוח לגדל בו את המשפחה שלנו לאהבת השם והמולדת.
- אז אמנם זה רק ריאיון ראשוני, אבל עשיתם עליי רושם מצוין. אתם צריכים להבין שמעלה הדוסים ג' הוא יישוב הומוגני מאוד, ומי שמתקבל לאן באמת מוצא פה את מקומו.
- נשמע מבטיח.
- אז בפעם הבאה זה מפגש עם כמה זוגות כדי שתהיה התרשמות כוללת. אז תדאג שנועם תגיע טוב?

- הוא לא יפסיד את זה בחיים.

יום ראשון, 14 באוקטובר 2012

לאהוב את עצמך

היהדות היא גזענית. אני צריכה להזכיר לך מה היהדות אומרת על הומואים?בסדר, בגלל זה אני רוצה להתגייר, אני לא רוצה להיות גם גוי וגם גיי(כי בנו בחרת מאת יוכי ברנדס(


לאחר כמה תגובות שקיבלתי לטור הדיכאוני שלי, ולאחר שיתופים בחוויות אישיות, רציתי להבהיר משהו. אולי זה ישמע קצת רדיקלי מעל במה זו. במיוחד לך המגיב בשם שוקשוק.

אני לא כועס על השם שברא אותי הומוסקסואל. זה כבר מים מתחת לגשר. אין לי אפשרות לשנות את זה. ואין לי מה לעשות בנידון.

זה לא שאני ביקשתי את הנטייה הזו, ומובן שהיה לי נוח יותר להתקבל בחברה לו הנטייה לא הייתה, אבל היום אני רואה את היתרונות שלה ואני מקבל את עצמי כמו שאני.

מה היתרונות שלה? אני בהחלט חושב שהרבה יותר קל לחיות עם גבר מאשר עם אישה. תפתחו ארון איפור של אישה או תיק יד של אישה ותבינו על מה אני מדבר. וזה עוד בלי השינויים במצבי הרוח, והדבר הזה שמגיע פעם בחודש. ואני לא מדבר על תלוש משכורת. ואולי זו רק הנטייה שלי מדברת, אבל גברים נראים הרבה יותר טוב מנשים. הרבה יותר כיף להסתכל עליהם.

"בכל אדם יש משהו מיוחד במינו, נדיר, שאינו ידוע לאחרים. לכל יחיד יש משהו מיוחד לומר, צבע מיוחד להוסיף לקשת הצבעים הקהילתית… הוא תורם משהו, ששום אדם אחר לא יכול היה לתרום. הוא מעשיר את הקהילה. אין לו תחליף (ימי זיכרון לרב סולוביצ'יק.)

יש תאוריה האומרת שלכל אדם יש איזו יכולת מיוחדת שהוא הכי טוב בה בעולם. אם השם נותן לאדם יכולות מסוימות הוא מצפה ממנו להשתמש בהן. למשל אדם שקיבל ממון, מצופה להטיב עם הכלל בעזרת הממון. אדם שקיבל יכולת שירה צריך להשתמש בה.

אם השם נתן לי נטייה למדעים מדויקים – אהיה מדען מקדש שם שמים. אם השם נתן לי נטייה מינית מסוימת, אני אמור להתעלם ממנה?

לדעתי, הניסיון הוא לא הנטייה המינית, אלא מה אני עושה איתה. כמו כל דבר אחר.

בתל אביב יש קהילה נחמדה מאוד ומקבלת מאוד, קהילת יחד. הייתי שם כמה פעמים ואני מתעתד ללכת לשם בעתיד. חלק מהמטרה שלי היא להכיר אנשים חדשים, ואפילו בני זוג פוטנציאלים. איפה עדיף שאני אפגוש אותם, בדיסקוטק? (לא שאני נגד דיסקוטקים).


בקיצור עלינו ללמוד לקבל את עצמנו עם היתרונות והחסרונות שלנו, ועלינו להשתמש בהם בצורה הטובה ביותר. חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. למה? כי גם הרעה היא בעצם טובה.

יום שלישי, 9 באוקטובר 2012

פסיפלורה

פעם הלכתי ברחוב, ומישהו נופף לשלום לעברי. לאחר מכן הוא אמר לי אני מצטער חשבתי שאתה משהו אחר. אמרתי לו זה בסדר אני באמת מישהו אחר.(דמיטרי מרטין(


אותגרתי. אני מודה.

חבר שלי, איתן, אתם כבר מכירים אותו, שאל אותי על עניין החיבוקים. למי שלא יודע אני לא אוהב לחבק אנשים. ובעוד גם חברים שלי ממקומות אחרים אני לא נוטה לחבק, הם נוטים להתלונן על כך פחות.

האמת שהייתה לי הברקה ואולי הארה. הייתי אומר אפילו קתרזיס אילו הייתי יודע מה זה אומר. וכל זה הגיע מצמח הפסיפלורה שצמח אצלנו בחצר, שם ישבתי בחשבי על טור זה. אבל עוד חזון למועד.

מהו חיבוק? אז בעקבות דבר תורה לשוני ששמעתי, החלטתי לבדוק את הדברים במילון אבן שושן, אבל לא היה לי מילון לידי ולא היה לי כוח לקום, אז בדקתי בוויקיפדיה. שדרך אגב הוכרזה כמקור אמין לעבודות מחקר על ידי כמה אוניברסיטאות בחו"ל, אז יש לי על מי לסמוך.

אז חיבוק הוא מחווה גופנית של אהבה, אהדה, קרבה או הערצה, שביטויה הוא כריכת הזרועות  (או זרוע אחת) מסביב לגופו של הזולת והצמדת גוף אל גוף, פנים אל פנים, צד אל צד או פנים אל עורף.

למה זה חשוב כל כך? מסתבר שהמגע הגופני הוא שלב חשוב בהתפתחות של הילד. יש אפילו יוזמה שהתחילה באוסטרליה שנקראת חיבוק חינם, ובו אנשים עומדים עם שלטים ברחוב ומציעים לעוברים והשבים חיבוק בלי תמורה. מסתבר שזו יוזמה מצליחה. ולא אדבר על הליכת מלאכים שלקחו את זה רחוק מידי. לדעתי.

אנשים מחפשים את המגע האנושי הזה כדי שיכיל אותם והם ירגישו רצויים. בזמן שהייתי בחור ישיבה באחת מישיבות ההסדר בארץ העליתי את נושא נטייתי המינית בפני שלושה רבנים מישיבות שונות, וכל אחד מהם עזר לי עוד פחות מהקודם. כאשר דיברתי עם הרב השלישי ברשימה אמרתי לו שהמבחן שלי אם הרבנים מקבלים אותי הוא אם הם לוחצים לי את היד בסוף השיחה. כיוון שהראשון  לא לחץ לי את היד ואילו הרב השני כן לחץ לי את היד. אפילו שאמרתי לו על המבחן, הרב השלישי כמדומני לא לחץ את ידי בסוף השיחה.

אז כמו שלחיצת היד הייתה לי איזה סוג של אישור שאני בסדר, החיבוק משמש את אותה הפונקציה. אז מדוע זה מפריע לי? אני יכול לתלות זאת ברקע הקר שממנו אני מגיע, בתרבות שלנו אין כל כך הרבה חיבוקים ונישוקים. למען האמת גם לא דיבורים יותר מדי. בכלל הבעת רגשות היא דבר שצריך לחשוב עליו פעמים.

אבל זה לא זה. אולי החיבוק מפריע לי מפני שיש אפשרות של מטען מיני? אז באמת יש לי חבר מסוים, איתן, שלו לא נתתי חיבוק כיוון שהייתה לי משיכה מינית אליו (אם אתה קורא את זה תתקשר אליי), אבל זה רק הוא.

אבל זה לא זה. אני חושב שמה שמפריע לי הוא שאנחנו נותנים את החיבוקים הללו מפני שאנחנו הומוסקסואלים. וזה מה שמצופה. ולא שאני כזה מורד, אין לי בעיה לדוגמה עם מחזות זמר. אבל שאנשים מתחבקים בגלל אותה נורמה חברתית, שנובעת בגלל נטייה מינית, מפריע לי.

ופה נכנסת לתמונה הפסיפלורה. הפסיפלורה הוא צמח מטפס, ואין לי כוח לבדוק את ההגדרה לא בוויקיפדיה ובטח שלא באבן שושן. הפסיפלורה שולחת ענפים דקים ומקורזלים כדי להיאחז בדברים שיעזרו לטיפוס.

שמתי לב לענפים דקים שנשלחו אל עבר ענפים דקים אחרים והחזיקו אותם, ממש נכרכו זה מסביב זה. אני לא יודע איך הם מצאו זה את זה, משימה בלתי אפשרית בלי איזה תכנון או יכולת גישוש. להבין את זה באמת צריך את ויקיפדיה.


חשבתי לעצמי שאם הענפים מצאו בתוכם את הכוח לחבק, גם אני יכול. זה לא אומר שמעכשיו יהיה לי קל, תרחמו עליי, אני חדש בזה.