יום חמישי, 26 ביוני 2014

דיווח מהמצעד באשדוד

ראיתי דלת עם שלט שהיה כתוב עליו "יציאה בלבד", אז נכנסתי וניגשתי לבחור שעבד שם ואמרתי לו "יש לי בשורות טובות! זלזלתם ביכולות הדלת שלכם!"
(דמיטרי מרטין)


איתן-שמחה ביקש שאני אכתוב על המצעד באשדוד אליו הלכתי ביום שישי האחרון. בעצם הוא רצה שאזכיר את השם שלו. זה מה שהיה יותר חשוב לו שישמעו עליו.

אבל לפני שאתם שופטים אותו... בעצם.... תרגישו חופשי.

אז כפי שאמרתי הלכתי למצעד באשדוד יותר נכון איחרתי למצעד באשדוד עד שלקחתי את הרכב ועד שנסעתי, וועד שחניתי... איחרתי.

הספקתי לראות את המצעד יוצא, ואיך שהוא הגעתי לנקודת הסיום בלי לצעוד איתו כנראה שהלכנו ברחובות מקבילים.

היו הרבה פחות אנשים מהמצעד בתל אביב, מה שהביא אותי למסקנה שאם אדם רוצה לצאת למצעד בתל אביב הוא צריך להתחייב להגיע גם למצעד אחר. או במקום המצעד בתל אביב. אז נכון שהיה הרבה יותר חם מהמצעד בתל אביב, אבל זה גם היה הרבה יותר חשוב.

ואיך אני יודע שהמצעד הזה הרבה יותר חשוב ?
א. כיוון שהיו פחות אנשים...
ב. כיוון שהיתה הפגנת נגד...
אנקדוטה משעשעת. בחיפושי אחרי המצעד עברתי ליד אלו שהיו בהפגנה נגד (כחמישה עשר איש) שאלתי אותם איפה זה?
הוא אמר: סיימנו אחי,
אמרתי לו: לא איפה המצעד?
השלט שהספקתי לראות היה "את גאה ואימא בוכה" שזה באמת לא פייר השלט הזה, ובאמת נוגע בנקודה רגישה, שלימדה אותי שהם לא מבינים דבר אחד מאוד חשוב, לא בחרנו להיות מי שאנחנו...
בכל מקרה החלטתי לנסות להשיג את המצעד, אם הייתי יודע שכך אפספס אותו הייתי נשאר לדבר איתם.
ג. כיוון שמישהי אמרה לאיתן-שמחה להוריד את הכיפה, אז נכון מי שזוכר גם לי שבוע שעבר אמרו להוריד את הכיפה, אבל פה זה היה מכיוון שהוא צעד במצעד. ובכלל לא היו מספיק כיפות באשדוד.
ד. כיוון שהיו פחות אנשים...
ה. כיוון שבדרך לשם התלבטתי את מי לשאול איפה המצעד, גם השוטרים ששאלתי לא כל כך עזרו לי. דרך אגב בנות ששאלתי בדרך איפה זה כנראה הגיעו לפייסבוק של הבלוג שלי... זה מגניב.
ו. כיוון שהיו פחות אנשים...
ז. כיוון שראיתי חברים שהגיעו מרחוק וראיתי כמה זה עזר לאנשים שהגיעו מקרוב.
ח. כיוון שניגש אלי בחור אתיופי צעיר כבן 16-17 והתרגש לראות משהו עם כיפה. הוא לא האמין לי שזה קיים. ביקש להצטלם. דיברנו והוא אפילו נתן לי שמו"ס (בעגה של דתיים זה שיעור מוסר) תאהב את עצמך, אל תיתן לאחרים להגיד לך את מי לאהוב.
זה היה עיקר השיחה שלנו.

ט. כיוון ששמחה (סטרייט) שאל אותי למה צריך לעשות מצעד גם באשדוד

י. כיוון שאיתן (גיי) אמר לי שהוא לא יגיע למצעד כי הוא יהיה עייף מהמסיבה ערב קודם.

יא. כיוון שמה שברור בתל אביב לא ברור בערים אחרות. שם לא ברור ש: שאפשר להיות בזוגיות, שאפשר ללכת יד ביד ברחוב, שאפשר בכלל להיות הומו, לסבית, בי או טראנס.


יב. כיוון שהיו פחות אנשים....

יום רביעי, 18 ביוני 2014

דיווח מהמצעד בתל אביב

אל תלך עם המצעד הוא לא ישתנה הרבה (מיטש הדבורג)



בוקר המצעד בתל אביב, אני מתרגש, מה ללבוש, האם להתגלח, למה שכחתי להטעין את הבטריות של המצלמה, תפילה, אני צריך להגיע בזמן, איפה לעמוד כדי לראות טוב. אלו היו רק חלק מהדברים שעברו אצלי בראש.

כמובן שאיחרנו.

אני הגעתי בזמן אבל אז היינו צריכים לחכות למישהו ואז לעוד מישהו. ואמרו לנו שזה מתחיל באחד אבל זה התחיל בשתיים עשרה.

הגענו לתל אביב.

אוטובוס פנימי עם נהג לא נחמד בעליל. אפילו הייתי אומר גס רוח, אבל הבנתי אותו זה יום לחוץ הרבה שינויים בתנועה. נוותר לו. אז שילמתי בלי להתווכח למרות שהכרטיס שלי היה טעון. ירדנו במרחק גדול מהמצעד, הרחובות היו חסומים.

זרם של אנשים.

הדבר הראשון ששמתי לב אליו היו דגלי הגאווה, על המון בניינים על פנסי הרחוב. צילמתי. ככול שהתקרבנו למסלול המצעד הלכו לידינו יותר אנשים, גברים שמחזיקים ידיים, אנשים מקושטים מחופשים, אישה בכיסא גלגלים וקרניים בצבעי הרשת. הלכנו ממש מהר כדי להספיק.

עוד יותר אנשים.

הגענו למחסום של המשטרה, ונכנסנו. הדבר הראשון ששמתי לב אליו היו הבלונים הירוקים כנראה של הטרנסג'נדרים. לא הספקתי לראות כיוון שנסחפתי עם הזרם. המוני אנשים מצטלמים מצלמים ,תחפושות, הרבה הרבה היו ללא חולצות.

עשרים וחמש מעלות צלזיוס.

התחלתי לצוד איבדתי את החברים איתם באתי, הרגשתי כמו טיול בדרום אמריקה, לא שהייתי שם, אבל כך שמעתי, נפרדתי מחבר אחד פגשתי אחר. אנשים מהבניינים שפכו מים על הצועדים. אבל הייתי עם מצלמה , אז שמרתי מהם מרחק. מזל ששמתי קרם שיזוף. כל חמישים צעדים עמד מישהו ומכר מים חמישה שקלים לבקבוק, כך שלא היה מחיר נורא. אחד הגדיל לעשות ומכר את המים של ההומואים והלסביות, כדבריו, מעניין אם זה כמו מים קדושים, אבל לא? מהחום הרבה הורידו חולצות, חברים שלי לבשו חולצות, הרבה צועדים  לא לבשו, היה חם מאוד ולח. ואני עם ציצית צמר.

רגע, בואו נתעכב על זה.

כן הרבה מאוד מהצועדים היו ללא חולצה. הרבה מאוד מאוד. המון. רובם המוחלט גם נראו מצוין ללא חולצה. חלקם היה רק עם תחתונים/בגד ים. רובם היו צריכים להתלבש טיפה יותר. עלתה לי השאלה מה נחשב פחות צנוע במצעד אישה בבקיני או גבר עם בגד ים, עוד לא מצאתי תשובה מניחה את הדעת.
בכל מקרה, ראיתי את כל הגברים הללו, לא התלהבתי. כלומר חשבתי לעצמי. זה מה שאמרו מיניות? פריצות? על זה יוצא כל הקצף? סתם נחיל של גברים (גם נשים - אבל פחות התמקדתי בהן) שהולכים ברחובות הם נראו משועממים ומשעממים.
מאוד.

ארגונים:

תוך כדי הליכה, הגעתי לקבוצה של חוש"ן בה אני מתנדב, כבכול שנה הם לבשו חולצות וגופיות בוורוד פוקצה, ותופפו במרץ על דליים. המסלול היה ארוך מידי, כמה כבר אפשר לתופף? אחריהם ראיתי את האוטובוס של קהילה דתית גאה משמיעים בגאון שירים חסידיים, כמה כבר אפשר לשמוע משיח, משיח, משיח? בית דרור, בר נוער, תהלה, גם את הא-מיניים ראיתי צועדים עם השלט "א-מיניים, סקס זה לא הכל בחיים"

זהירות פרובוקציות!

לאחר שלא היה שום דבר פרובוקטיבי לאורך כל הדרך לפתע שמעתי מוזיקה רועשת, אמרתי אוקי... המשאיות, תמיד דיברו על המשאיות, פה נדרס הכלב!
על המשאיות היו דראג קווינס שלא הבנתי איך הן לא מתעלפות מהחום. ולידן היו גברים גם הם בלי חולצה, רוקדים, איכס, הם כל כך הזיעו שזה כבר לא היה הומניטרי. לחשו לי שהם בכלל סטרייטים שמשלמים להם לרקוד ככה. אם מיניות זה לרקוד ככה על משאית לאנשים באמת יש הרבה מה ללמוד.

 הוא אמר לי, מה אתה עושה פה?

אני הלכתי עם מצלמה, ואני מעלה את התמונות שצילמתי לדף הפייסבוק שלי. לא היה נעים לי לצלם אז רוב התמונות יצאו קצת מוזר. תוכלו להתרשם בעצמכם. תוך כדי הליכתי. לצד המצעד בפוזה של צלם, איש אחד אמר לי לפחות תוריד את הכיפה... מיותר לציין שהאיש היה ללא כיסוי ראש, והאישה שלצדו הייתה לבושה בהתאם למצעד. התלבטתי אם לענות לו החלטתי שלא, היום אני מתחרט על זה, אבל אז הייתי לחוץ שאני אפסיד משהו במצעד.

לסיכומו של יום:

אני נגד המצעד. הוא היה ארוך ומשעמם, לא מסודר, ובהחלט לא מצדיק את כל הביקורות נגדו.


יום חמישי, 12 ביוני 2014

פוסט עדכון מצב

אנשים אומרים שמי שרואה את הכוס חצי מלאה הוא האופטימי, אבל אנחנו צריכים להתייחס גם לדבר שבו היא מלאה. אם זה דם אז חצי ריק זה יותר טוב. (דמיטרי מרטין)


נועם ואני נפרדנו לאחר כחצי שנה ביחד. זה קרה בערך לפני חודש. מאז אני פחות מתפקד.
אני עצוב. ומדי פעם שואל איך להמשיך הלאה. האירוניה הייתה שבערך שבוע לאחר שנפרדנו עשיתי ערב על זוגיות בין גברים. אז נכון שהערב לא היה מיועד לזוגות בלבד. אבל רציתי להיות שם איתו.  
הערב עצמו היה מעולה. פתח את הערב אחד שבזוגיות כבר חמשים ושש שנים. הסיפורים שיש לו נהדרים. ומדהימים עוד מהזמן שזה היה נגד החוק לקיים יחסי מין הומוסקסואלים. לאחר מכן התחלקנו לארבע סדנאות אחת על איך יוצאים לדייטים. אחת על האם בני זוג צריכים להיות דומים או שונים. אחת על מציאת המקום האישי שלך בזוגיות והאחרונה על זוגיות פתוחה כן או לא. היה זמן חופשי. עם עוגות שאני הכנתי והופעה לסיום הערב.

אני הייתי עסוק כל הערב וקפצתי מדבר לדבר, כולל האור שלא נדלק, עד שהסתבר שהמתג נמצא בחדר נעול, לא נכנסתי לסדנאות וזה קצת ביאס אותי כי אני תכננתי את הסדנאות לפי מה שיעניין אותי. אבל היה ערב מוצלח ביותר הגיע מעל שמונים איש. והיה להם כיף...
זה הזמן להודות לחברותא שהסכימו לממן חלק מהערב.  בתחילת הערב אמרתי לעצמי אני לא מארגן עוד ערבים בזמן הקרוב..  אבל ... טעיתי. אני כבר עובד על הערב הבא והערב שאחריו. דיברתי עם קוסם להופיע, שאלתי אותו אם הוא מוכן הופיע בפני קהל של רק גברים. הוא שאל אילו גברים. הוא שאל בחשש איזה גברים, אמרתי הומואים, הוא אמר אהה אז בסדר.

העבודה גם כן מצליחה להשיח את דעתי. אני מדבר עם הרבה ארגונים אנשים ורבנים. לא שרבנים הם לא אנשים. רק שהם כל הזמן דואגים מה יגידו.
כיוון שזה לא משרה מלאה החלטתי לחפש עבודה משעממת. מזכיר. מנהל משרד וכדומה. עוד לא מצאתי. אבל יהיה לי מספיק תעסוקה יצירתית מהצד.
כמו קורס הצילום שדווקא ממש מעניין. וחוג הדרמה שמסתיים בשבוע הבא. אני אעלה שני קטעים. הראשון ידבר על המעבר מדייטים עם נשים לדייטים עם גברים. השני על היחס לקב"ה. אח שלי אמר שהוא יבוא לראות. ואני הזהרתי אותו שיהיו שם קטעים לא פשוטים.

התחלתי גם לארגן קורס כתיבה יצירתית. דיברתי עם מישהו מוכשר מאוד להרצות. הוא הסכים. במיוחד שהוא שמע למי הקורס מיועד. אך הוא אמר שזה תלוי בזמן וכסף. אמרתי לו בו נדבר על כסף כי זמן יש לנו. בכתיבה אני מנסה לעזור לאתר חברותא. וגם זה לוקח המון מאמץ.
אך זה תחום מרתק. למרות שרוב הכתבות האחרונות היו על המצעדים. וזה די יצא לי מכל החורים. כמה ויכוחים דיונים. בעד נגד. לבושים ערומים. זה מתחפר בעמדתו וזה מבצר את דעתו. וואו נודניקים.
השתדלתי לא להיכנס לדיונים הללו. פעם אחת נכנסתי לשם ויצאתי מהר כשפרסמו דעות של רבנים על המצעד. נחשו מה.. הם נגד טענתי שזו חדשה עיתונאית וצריך לפרסם את זה ככותרת ראשית. מסתבר שצדקתי, פרסמו את זה בוואי-נט. וואי-נודניקים. אבל בתור אחד שעובד על להביא כתבות לאתר אני מבין את הצורך למצוא דברים להעלות.

מידי פעם אני הולך לספר סיפור אישי, בכל מיני מקומות, פעם אחרונה הייתה באנגלית בראשון לציון, זו הייתה עם ראשונה שסיפרתי את הסיפור שלי באנגלית באורך מלא. אתמול גם הייתי אמור לספר סיפור אישי אבל זה בוטל מה שהיה בסדר כי אז יכלתי להשתתף בטקס חלוקת תעודת הוקרה למתנדבי הקהילה הגאה. המקום היה מרשים מאוד והטקס היה קצר וקולע, למרות שהיו המון ארגונים שנתנו תעודות. לי זה היה מעניין לראות כמה ארגונים יש וכמה אנשים נפלאים שתורמים מזמנם למטרה אחרת.

יש עוד תקווה ואני נשאר אופטימי.

נדב

יום חמישי, 5 ביוני 2014

מדוע לא אצעד במצעד?

אם אתה רוצה להריץ את המצעד יותר מהר, לך בכיוון ההפוך (מיטש הדבורג)


עכשיו שתפשתי את תשומת ליבכם, אנא עזרו לארגון פעמונים, הם עושים דברים נפלאים והם צריכים עזרה.

אני מודה אני לא טוב בלעקוב אחרי אנשים בפייסבוק, לא טוב בסטוקינג. חבר שלי הצליח לגלות עלי שאני גיי דרך העמוד שלי דרך תמונה, מששהו מוזר. חבר אחר שאלתי אותו לגילו ואמרתי לו את גילי, הוא בתגובה אמר כן אני יודע, יש לך פייסבוק.

אבל מידי פעם אני עובר על תמונות של חבר כזה או אחר. הסתכלתי על התמונות של איתן, באחת התמונות הוא עמד במצעד הגאווה עם הקבוצה הדתית מחזיק שלט תמיכה. אמרתי לעצמי, אני לא זוכר שהוא היה דתי פעם.

המשכתי לדפדף בתמונותיו וראיתי אותו צועד עם הא-מיניים, אמרתי לעצמי זה מוזר, כי אני זוכר שהוא כן מחפש זוגיות עם מיניות.

המשכתי לדפדף והגעתי לתמונה שלו נושא את סמל הטרנס-ג'נדרים. אמרתי לעצמי הוא פשוט צועד סידרתי.

החלטתי לא לצעוד במצעד הגאווה, ולא בגלל השם, גאווה. בעבר ניסו לשכנע אותי שהמצעד הוא נורא בגלל השם. אין מה להתגאות. היום אני יודע אין בזה מן האמת ואני ממליץ לקרוא את מאמרו של דוב משהו (כאן) כדי להבין את הטעות.

לא מזמן שמעתי את איתן אומר משהו על מצעד התועבה. כשביקשתי הבהרה, הוא חזר על דבריו. והשתמש במילים חריפות. הוא לא הפריד בין המצעד בתל אביב למצעד בירושלים. ואני הבנתי משהו מאוד בסיסי.

אין לי מושג מה קורה במצעדים, אני מדבר על המצעדים שומע עליהם, אבל הכל מגיע מיד שניה.

לפני הכל, האם אני חושב שהמצעד חשוב, כן מאוד, בלי המצעד לא היינו מקבלים הכרה כדבר קיים בכלל, אפשר לכעוס עליו, להתעצבן, אפילו לקלל, אבל לפחות חייבים להודות שאנחנו קיימים.
אפילו הרב אבינר התקדם בזמן האחרון, ואם פעם הוא אמר שאין כזה דבר משיכה לבני אותו המין, היו הוא כבר אומר שהומוסקסואליות היא חטא. אם זו לא התקדמות, איני יודע התקדמות מה היא.
ולדעתי דברים התקדמו בזכות המצעד.

אפילו בשיחה עם איתן הוא הודה שהמצעד חשוב. אבל הוא מיצג דברים שהוא לא מאמין בהם. הסברתי לו שזו לא סיבה לקרוא למצעד מצעד התועבה. לא נכנסתי לשאלות על מצעדים והפגנות אחרות. שהן לגיטימיות בעיניו למרות שהוא לא מאמין בהם. ושוב איך שהוא להט"ביות מקבלת מקום אחר בעיניי אנשים.

אבל מה שהפריע לי ביותר בשיחה היא השנאה ואולי התיעוב העצמי. אני לא מכיר מצב כזה שאדם נמצא בקבוצת מיעוט, ביקש להיות בה או לא, ויש לו כל כך הרבה אנטי לעצמו ולשכמותו. זה בלבל אותי וגרם לי לחשוב.

בעיקר הבנתי שחסר לי ידע, אני לא יודע מה הולך שם, ולא, תמונות בעיתון זה לא מספיק.

אז החלטתי לא לצעוד במצעד, החלטתי ללכת לצפות אולי להתקדם איתו לכאן או לכאן, להתמקד באזור כזה או אחר. אבל דבר ראשון לראות, לחוות.


וישר תשאלו, אבל אם זה מקום שלילי אני צריך ללכת אליו כדי להיפגע? אז זהו שאני לא מבין איפה פה הפגיעה, אם רציתי לראות גברים בלבוש מינימאלי יכולתי ללכת לחוף הים לדוגמא. אני לא חושב שיהיה שם משהו שאף פעם לא ראיתי. ואם אחרי זה אני אוכל לקבל החלטה יותר מושכלת, אני חושב שזה חשוב.