יום ראשון, 6 בינואר 2013

בחירה חופשית

אנחנו כולנו שונים, אבל זה בסדר, מה שמשותף לכולנו זה שכולנו גיי. עכשיו יש אנשים שיושבים בקהל וחושבים "מה הם חושבים שאנחנו גיי בגלל שאנחנו כאן? אנחנו נראים גיי? אמרתי לך שזה מה שיקרה: אנחנו לא נבין את הבדיחות שלה!" (אלן דה-ג'נרס)


אני זוכר את אותו היום, זה היה יום שלישי והטמפרטורות היו נמוכות לעונה. אני זוכר אפילו את אותו הרגע, איפה הייתי ומה עשיתי.

אני חושב שלא כול החברים שלי זוכרים את הרגע המדויק שהם החליטו להיות הומוסקסואלים אבל אצלי זה ממש חרוט בזיכרון.

 הייתי בן ארבע עשרה, וזו הייתה תקופה עמוסה כי היה צריך להתכונן למעבר מחטיבת הביניים לישיבה התיכונית. זה קשה פיזית כי צריך להבחן ולבדוק ולבקר וגם נפשית כי יש את הפחד שלא יקבלו אותך וצריך להכיר חברים חדשים. באותו יום שלישי ישבתי בחדר שלי והתכוננתי למבחני קבלה באנגלית של שתי ישיבות שונות. בספר תרגול שלי היה סיפור על הנשים ארוכות השיער בסין, ואני חשבתי לעצמי, אתה יודע מה יעזור לי להיות פופולארי שנה הבאה? אם במקום להמשך לנשים אמשך לגברים! זה יהיה כל כך נהדר!

 אז נכון שאני אצטרך להסתיר את זה מההורים שלי כי אני לא יודע איך הם יגיבו. אבל אם הם יגלו את זה יום אחד בטעות, הרי בשתי הישיבות שאני נבחן אליהם יש פנימייה! אני ממילא לא אשן בבית רוב הזמן. אני רק צריך לבדוק שאני לא מדבר מתוך שינה כי זו יכולה להיות פדיחה רצינית.

 חשבתי לעצמי, אין בעיות של הומופוביה בקרב בני נוער, במיוחד לא חברה דתיים, עובדה, הקללה הכי נפוצה היום היא הומו, זה בעצם כדי להתחבר אל הגייז. ובכלל לרוב החברים שלי יש חברות, אני אראה קצת מוזר שאין לי חברה ואני בכלל לא מדבר על בנות , אבל כמה כסף אני אוכל לחסוך! לא צריך לקנות מתנות קטנות או מתנות גדולות לימי הולדת. זה גם יוריד את החיכוך עם ההורים שלי על ההוצאות של הטלפון. שזה טוב, כי יכולים להיות חיכוכים לגבי ההחלטה שלי להיות הומו.

אני זוכר את הרגשת הסיפוק שלי, לאחר שקיבלתי החלטה כזו משמעותית לגבי החיים שלי. אבל אז ההיגיון החל לפעפע מעבר למסך האופוריה. איך אני אלמד להתנהג כמו הומו? צריך לעשות את כל התנועות האלה בידיים, וגם לדבר שונה. מעניין אם יש בחינות כניסה לעולם הגייז. אני צריך לבדוק את הנושא, חשבתי לעצמי

הייתי עושה את זה אבל באותו זמן היה בבית רק מחשב אחד, ואחי ואשתו עבדו עליו בדיוק אז.

 הנה, לדוגמא, הסתכלתי עליהם, הם התחתנו, בזוגיות מאושרת ועוד מעט יהיה להם ילד. הרי זה משהו שלא אוכל לעשות בתור ההומו שאהיה. הייתם חושבים שדבר כזה היה מוריד אותי מהרעיון, אבל כשאני מחליט משהו אני עקשן, כמו הפעם שממש רציתי לאכול גלידה וניל והייתה רק גלידה שוקו בבית אז לא וויתרתי והלכתי עד המכולת לקנות גלידה ווניל. כזה אני, דבק במשימה.

חזרתי לחדר שלי, ובדרך גערתי בעצמי. זו לא החלטה כמו איזו גלידה לאכול זו החלטה לכל החיים, אני צריך לקחת את הדברים ברצינות, לראות מחזות זמר ולא לאהוב כדורגל. רק שתי שאלות עוד נשארו לי אבל זה היה מאוחר מידי כי כבר הייתי אחרי ההחלטה.

 השאלה הראשונה הייתה אם חייבים להשתתף במצעד כי אני מפחד לעמוד על הרכב ואז הוא יתחיל לנסוע ואני עלול ליפול.

 והשאלה השניה הייתה אם אני יכול להיות הומו אם אני בכלל נמשך לנשים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה :)
ויום מצויין