יום חמישי, 23 בינואר 2014

להתעטש

היו היה פעם איש שבכל פעם שהוא התעטש מישהו בעולם הפך להיות הומו. האיש שלנו יכל לעמוד בתל אביב להתעטש ומשהו בסינגפור יגלה שהוא נמשך לבני מינו, אבל זה היה צריך להיות אפצ'י ממש חזק. לרוב הדבר היה קורה בסביבתו הקרובה. כיסוי הפה עם כף היד ממחטה או שרוול לא עצרו את התופעה. לא היו אלה חיידקים שהתפשטו. נראה שהדבר נגרם מעצם ההתעטשות.


לא ידוע אם היו עוד אנשים בעולם שהיה להם את הכוח הזה. יש שמועה על אישה שכל פעם שהיא כחכחה בגרונה, ילד היה הולך לאיבוד. אבל שמועה זו אף פעם לא הוכחה כנכונה. ואילו האיש שלנו היה קיים גם קיים. איך הוא קיבל את הכוח הזה, אינו לא רלוונטי. זה המצב הנתון.
בניגוד לדמויות שקוראים עליהם בקומיקס, האיש שלנו לא היה מודע לכוח שיש בידו או יותר נכון, באפו, כלומר היה לא היה מודע עד היום.
האיש היה מותש, העבודה שחקה אותו. הוא היה פקיד בארכיון של חברת הביטוח הזו שאתם מכירים. בבניין עם מסדרונות ארוכים, הכול אפור או בז' מלוכלך והמזגן תמיד היה על קור. בגלל המזגן האיש תמיד היה מצונן.
הוא שלח בקשת טיפול למשק בית והוא אפילו ניסה לריב איתם בטלפון. אבל הם לא הבינו אותו כי הוא התעטש בקול באמצע כל משפט. דבר שהשפיע על אנשים מסוימים באירופה.
"אני לא יכול יותר" אמר האיש בכעס לפקיד הנוסף. "האפצי!"
 הפקיד הסתכל על האיש, סידר את צעיפו ואמר "אני חושב שאני הומו."
"ועכשיו גילית את זה? יש לך אישה שלושה ילדים ועוד אחד בדרך."
"לא יודע מה קרה פתאום הבנתי שאני נמשך לגברים אני חושב שאני אצא עם ההוא מהנהלת חשבונות" הפקיד קם ממקומו וצעד בקלילות לעבר הנהלת חשבונות.

האיש פשט את מעילו ויצא אל המעלית.
"תחזיק את המעלית" צעקה המזכירה ודהרה על עקביה הרועשים לעברו "הצלת אותי, אוי, אתה נראה קצת חלש."
"הצטננתי המזגן את יודעת."
"יש לי בדיוק מה שאתה צריך שתי שפריצים של זה ואתה כמו חדש." ובלי להתבלבל המזכירה דחפה לתוך אפו תרסיס, שמן הסתם יוצר באיזו מעבדה לא חוקית בתאילנד. למרבה הפתעתו הוא אכן הרגיש בשיפור מידי, אומנם הראש סתום אבל לפחות הסינוסים אינם, חשב לעצמו.

בעצירה הבאה, אל המעלית פרצו שתי נשים. "תריחי את זה, זה מפריז" אמרה הגבוהה עם השיער הצבוע והוציאה בקבוק מעוצב מתיקה. כנראה שכיוונים לא היו הצד החזק שלה והיא השפריצה על האיש ששלנו מנה גדושה. האיש שאפו היה פתוח לראשונה מזה חודשים, נהנה לרגע קצר מהריח הפריזאי עד שהאחרון הציף אותו והוא התעטש בקול.
"לפחות יכולת לכסות את האף" אמרה הנמוכה עם השיער הצבוע והן הסתכלו עליו בגועל שרק נשים עם שיער צבוע מסוגלות לו, ויצאו מהמעלית. המזכירה נראתה מזועזעת. "אתה חושב שהן ביחד? אני חושבת שאני יכולתי להיות הרבה יותר מתאימה לה."
"למי?" "זו עם השיער הבלונדיני" והמזכירה הלכה לבדוק את העניין.

הפעם השלישית לאותו יום הייתה במסעדה עם אחיו. עקב תאונה מצערת עם פלפל שחור, שני שליש מצוות המסעדה ניסה להתחיל עם אחיו הצעיר כולל ספק הבשר. והוא מצדו נענה להם.
לא הייתה כאן הפתעה לאיש שלנו, אחיו היה הומו מוצהר מזה שנים רבות, הוא לא ישכח את האביב ההוא אז שבו גילה שהוא אלרגי לפריחת הנרקיסים. אביהם קיבל בהבנה את היציאה מהארון, יותר קשה היה לו כאשר האח עזב את נבחרת הכדורסל והצטרף לקבוצת המעודדות.
בעודם מהלכים על הטיילת, אחיו חד ההבחנה שטח את הבחנתו החדה: "שמת לב שהם התחילו איתי אחרי שהמלצרית שפכה את הפלפל?"
"אתה טועה, אז הם התחילו לנקות, הכל התחילו איתך כשבעל הבית הביא לי את ממחטת הכיס שלו. ואני חשבתי: מי בימינו הולך עם ממחטת כיס?"

ואז, כפי שרואים בסרטים, במיוחד אלו שבהם יש את הסצנה שבה הגיבור מבין משהו וצריך להראות לצופים את מה שהוא מבין, כי אחרת הם יצאו מבולבלים ומאוכזבים מהסרט. התמונות רצו לנגד עיניו והאיש סוף סוף חיבר את הנקודות. הוא התיישב על הספסל מעל הים.
בניגוד נוסף לגיבורי קומיקס שלמדו להשתמש בכוחם להילחם בפשע או ליצור אותו, האיש שלנו המשיך בחייו ללא שינוי רב. אומנם בסוף החודש תיקנו את המזגן בארכיון, והוא זרק את שזירת הנרקיסים שהפקיד שאתו הקדיש לו, אבל חוץ מזה הכל המשיך כרגיל.


ואני אומר: בפעם הבאה שחבר שלכם יוצא מהארון, תלחשו גם "לבריאות" ותכוונו לאיש שלנו, הוא יידע להעריך את זה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה :)
ויום מצויין