יום חמישי, 9 בינואר 2014

מה המסר?

אני אוהב לדבר על מה שקרה שנה שעברה, לא בגלל שקרו אז דברים מיוחדים, אני פשוט אוהב את המילה אשתקד (דמיטרי מרטין)


שבוע שעבר חיכה לי במייל מכתב. לא מהמעריץ מספר אחד שלי. ולא מאראלה ממפעל הפיס. מכתב משני ידידים שעבדו איתי פעם. הם פתאום גילו שאני גיי, ומנקודת מוצא זו הצליחו להגיע לבלוג שלי. ועכשיו הם מבינים אותי יותר טוב, למה הייתה להם את התחושה שאני מרוחק ומסתורי. והם רוצים להגיד לי כל הכבוד. ובהצלחה בחיים.
אם אני כותב את תוכן המכתב בצורה קרה מידי, זה כדי לא להתחיל לדמוע עוד פעם. ישבתי מול מסך המחשב רועד. מצד אחד הרגשתי ערום. כאילו משהו שם אותי בכיכר העיר עם שלט גדול ומעכשיו כולם יודעים עלי. לא הרגשתי שאני מוכן לזה עדין. 
מצד שני הרגשתי שמחה שהנה שני אנשים שאני לא בקשר איתם יותר בכלל הרגישו צורך להושיט יד ולשלוח מכתב חיובי. אם לא קיבלתם מכתב חיובי בהפתעה הנה הזמן לבקש מחבר לשלוח לכם. ואם לא שלחתם אחד כזה אף פעם, עוד לא מאוחר להתחיל. 

פידבק זה דבר טוב גם אם הוא מגיע מאוחר. אתמול דיברתי בפני קבוצה של דתיים וחילונים על החוויות שלי בחיים. ציינתי איזה סיפור שלי שהתפרסם. ואחת המשתתפות אמרה אהה קראתי את זה, מגניב. אני לא יודע אם היא התייחסה לצרוף המקרים או לסיפור עצמו, אבל אני לקחתי את זה כמחמאה בכל מקרה.

גם שם היה מעמד של היחשפות. אבל זה היה בפני קבוצה שלא מכירה אותי. זו היתה גם השאלה הראשונה של אימא שלי, היה שם משהו שאתה מכיר?
זו הייתה פעם ראשונה שדיברתי לפני קהל מעורב דתיים וחילונים גברים ונשים. סיפרתי להם את סיפור החיים שלי, הייתי גאה בעצמי שהצלחתי לעמוד בזמנים שהקצבתי לעצמי, פלוס שתי דקות. עשרים ושתיים במקום עשרים דקות.

גם במשימה השניה שלי עמדתי, לספר את הסיפור עם הומור וחן. נכון שיש בו קטעים לא פשוטים אבל זה לא סיבה להיות עצובים היום.
ואז היה זמן לשאלות, ומאוד התרשמתי מרמת האכפתיות של הקבוצה הם שאלו שאלות קשות אבל ברגישות. הם רצו להכיר ולהבין גם הדתיים וגם החילונים. והם שאלו על הכל, ממש על הכל ולא לפי סדר מסוים. על היחס לדת, על הצבא, על לעבוד במוסד חינוכי, חתונה וזוגיות. איך יודעים שאתה גיי, ואם אני לא מפחד שאם ידברו על זה יהיו עוד. האם לא כדאי בכל זה להיות עם אישה. מה ההבדל בין טבעי לנורמאלי, ועל מקרים קשים אצל חברים שיצאו מהארון.

השתדלתי לענות על כל השאלות כפי יכולתי. אני מקווה שעשיתי עבודה טובה. אני לא יכול להגיד שייצגתי את הקהילה, אמרתי להם שאני מייצג את עצמי ולכל אחד יש סיפור שונה.

בדרך הביתה חיכיתי לאוטובוס וחיכיתי לו עוד קצת, היה לי הרבה זמן לחשוב. ושאלתי את עצמי בעצם מה היה המסר? השאלה בלבלה אותי מידי, אז לקחתי הפסקה לשלוח לידידים שלי שאלה: "הסקרנות התגברה עלי, איך גיליתם עלי בסוף?" התשובה לא איחרה לבוא.

"במקרה"


אין מקרה בעולם, אבל לא להכול יש מסר, לפעמים פשוט מספרים סיפור ומקווים שזה הגיע לאוזן הנכונה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה :)
ויום מצויין